16.1.12

חפצי לב

עוד רגע קט פיה תניף שרביט, והדוממים מבית רדיש – יתעוררו לחיים

שולחן ענוג בשם "פרימה בלרינה"; "ווטרשיפ" – משפחת ארנבים מאלומיניום (בהשראת ספרו הידוע של ריצ'רד אדמס "גבעת ווטרשיפ"); שמלת פיקניק בשם "נורית" (Buttercup, מ"הנסיכה הקסומה"), או פסל בדמות הגולם היהודי – אין ספק שהפריטים של Reddish ניחנו באישיות כובשת.
סטודיו רדיש הישראלי שהוקם ב-2002 על ידי בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, סומן כבר בתחילת דרכו כמבטיח. כמעט עשור אחר כך אפשר להכריז שהוא גם מקיים. השניים (זוג בסטודיו ובחיים) מעידים שהם משקיעים הרבה זמן "בעזרה לאובייקטים להרגיש טוב יותר עם עצמם", והאמפתיה אכן ניכרת, בין שהאובייקט הוא רהיט, גוף תאורה, תכשיט או פסל.

בפרויקטים החדשים: Dov, ריהוט המחבר בין חומריות הקלקר לאלומיניום, שממש מתחשק לשלוח אצבע ולפורר אותם בחמדה, ו-Sucker – ארונית שנדמה כי נטבלה בשיטת טאי דאי המיועדת בעיקר לבדי בטיק, וחושפת מרקם טבעי שבהדרגה הולך ולובש סינתטיות

on\off – מנורת עמוד אייקונית בסיסית וחפה מעיטורים, מקבלת טוויסט חמוד שמהדהד לפיקסאר: כשהמנורה דולקת, היא נראית ככל מנורה תמימה וביתית, אבל במצב כבוי, חלקו העליון של גוף התאורה מוטל על הרצפה, כפרח שקמל.
בסדרה המתוקשרת Yakuza גילה הצמד רגישות מיוחדת לחומר, כשקעקע (דיגיטלית) קעקועים בסגנון היאקוזה על גבי רהיטי עץ בעלי גזרות גאומטריות פשוטות ושמנמנות – משל היה העץ עור אדם.
את תוצריו של הסטודיו אופף ניחוח נעים של חדשנות, תחכום ואיכויות אסתטיות קפדניות, אשר שומרות על קשר הדוק בין תעשייה לקראפט. אז אם מתחשק לכם לפגוש אובייקט לשיח שנון, האתר שלהם הוא המקום. (מיכל פרגו)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.7.11

מרעננים מסורות עתיקות

נבחרת חדשה סיימה זה עתה את לימודי האמנות והעיצוב בישראל, ואת הישגיה אפשר לראות בימים אלה בתערוכות סוף השנה של האקדמיות והמכללות ברחבי הארץ. גם השנה עסקו הבוגרים באותם נושאים: חברה, פוליטיקה וטבע, וכן במתן פרשנויות חדשות למסורות עתיקות – תוך ניפוצן.

הנושאים מעט משומשים, אך חלק מהעבודות מביאות עמן רוח מרעננת

בפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון אפשר לציין את מקסים צפרק, שבחר לעסוק במסורת התעשייה הקראמית מזווית חדשנית ופיתח טכניקה של ייצור כלים על ידי אקסטרוזיה (שיחול).
 אינאל מדאגי התייחס בעבודתו למסורת הצ'רקסית שממנה הוא מגיע, ויצר אקורדיון בעיצוב עדכני ולא שגרתי. סיוון מלכה הגיבה בעבודתה לאמרה השחוקה "לא משחקים באוכל", וכתגובת נגד הרכיבה סדרת משחקים מפריטים מעוצבים דמויי פירות וירקות.
באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בולטת גם השנה המחלקה לעיצוב קראמי במקוריות ובחיפוש אחר דרכים חדשות לביטויים בחומר העתיק. סדרת כלים מרצועות פורצלן של אילה סול פרידמן בקעו בתנור כפרחים הפורחים באור השמש. יוליה צוקרמן הציגה כלים מופשטים בהשראת הטבע, ומיכל פרגו הפתיעה בכלים מחומר רך דמוי ספוג בפורצלן.

במחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל, מעניינת סדרת רהיטים של שי ברנשטיין, המשלבת בין טבע לתעשייה. ניגוד בין גזע עץ לרגלי פליז יצוקות יוצר אובייקט מסקר ומעורר מחשבה

שלושת האובייקטים של דניאל גלזמן מתחום הבית: שרפרף, מנורה ומאוורר, נארזו בקופסאות שטוחות ברוח איקאה. סבטלנה יורצנקו בדקה את הדיאלוג בין גוף האדם והחפץ השימושי באמצעות כיסא וכורסה העשויים בטכניקת עִרגול, רקמה והזרקה. רמי טריף עסק בריהוט קלוע, המתבסס על מסורת של מלאכה ידנית, תוך שילוב אלמנטים של עיצוב חדשני ומתועש.

תערוכות סוף שנה 2011 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אני באופן אישי מאוד אהבתי את היצירות! גאה שזאת סדרה ישראלית בבתי הספר המקומיים! אבל למה אתם לא כותבים מה זה בדיוק כל דבר? זה יפה אבל לא כל כך מובן..

  • 02

    אני גם כן גאה יצא מרשים ומעניין

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
14.11.10

חלף עם הרוח

בשבוע שעבר הוכרזו הזוכים במענק AOL Artists, שבמסגרתו ניתנים 25 מענקים על סך 25,000$ ליוצרים שונים המוכיחים חזון פורץ דרך בתחומם. השנה, מבין 9,000 יוצרים שהתמודדו על המענק, נבחרה עדיטל אלה, מעצבת מוצר המתמחה בעיצוב בר-קיימא ומרצה במכון הטכנולוגי חולון, להיות אחת מ-25 הזוכים. הפרויקט שזיכה את עדיטל במענק הוא WindyLight – סדרת מנורות המיועדות לחוץ ומופעלות על ידי אנרגיית רוח. המענק יאפשר לעדיטל לקדם את הפרויקט לכדי דגם עובד.
בכנס TED שנערך לאחרונה באוקספורד הרצתה עדיטל על עיצוב בר-קיימא, וחשפה מתודולוגיה ייחודית בשם The Bridge, שפיתחה בעקבות מחקר על הגישה המסורתית לאקולוגיה בתרבויות המזרח.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.10.09

חבר מביא חבר: עמית פיטרו מראיין את מיכל רינות

היא מעצבת אינטראקציות, כל פרויקט שלה מרובד חוויות, היא הציגה כבר בלונדון ובמילנו, והיא מקיימת קורס שמפגיש דיסציפלינות שונות במכון הטכנולוגי חולון. אם זו נדנדה צוחקת או מקלחת מזמרת, מיכל רינות כאן כדי לערער על מוסכמות. אה, כן, וגם לאתגר את "עריצות המסכים" שמאפיינת את העולם הדיגיטלי כיום…(לראיון)

טוב, אז… את יושבת במטוס ומבקשים ממך למלא את אחד מטופסי ההגירה. בשאלת המקצוע יש לך 5 ס"מ פנויים. מה את כותבת? שאלה טובה! לפי מצב הרוח: "מעצבת", "פסיכולוגית", "מרצה במכון טכנולוגי". בעצם אני לא יודעת למה אני לא כותבת "Interaction Designer", שהיא ההגדרה המדויקת.

ועכשיו בפסקה שלמה: אני מעצבת אינטראקציה. כמו שמעצב מוצר מעצב אובייקטים תלת-ממדיים, ומעצב גרפי מעצב למשל כרזות, מושא העיצוב שלי הוא אינטראקציות. אני עוסקת במפגש בין אנשים לבין טכנולוגיה ובין אנשים לבין אנשים אחרים דרך טכנולוגיה, ומתמחה בעיצוב של המפגש הזה, של הדיאלוג שנוצר בו. מילה חשובה נוספת כמובן היא "חוויה". אינטראקציות מתקיימות בזמן בחלל, ביחס לאובייקט, ומערבות בדרך כלל יותר מחוש אחד, לכן הן חוויה מרובת רבדים שמעניין לעצב אותה. בתוך המפגש הזה אחד מתחומי העניין שלי הוא אינטראקציות שמשתמשות בסאונד, ותחום נוסף הוא "מחשוב מוחשי" – "Tangible Computing", כלומר שילובים חכמים של הממד הפיזי והדיגיטלי, שמנצלים את העוצמה של עולם המחשוב ואת היופי, את הפשטות ואת המוחשיות של עולם האובייקטים.

פרויקט שמדגים מצוין את מה שהסברת כרגע הוא SonicTexting, שהוצג בין היתר במוזאון הטריאנאלה במילנו, במוזאון V&A בלונדון ובכנס CHI היוקרתי. מהו הפרויקט הזה? מדובר במערכת שמאפשרת להזין טקסט באמצעות תנועות יד וסאונד. כך היא מאפשרת למשל לכתוב הודעת טקסט מתוך כיס המעיל. המערכת מורכבת מאובייקט פיזי (מין ג'ויסטיק שמוחזק ביד אחת) ומפידבק של סאונד שמדריך את הניווט ומאפשר למצוא את האותיות השונות. עם קצת ניסיון אפשר לשלוט בזה ללא ראייה, מה שיכול להיות חשוב בחושך, בעת נהיגה ולאנשים בעלי מגבלות ראייה. SonicTexting הוא פרויקט ניסיוני שבודק אם אפשר לאתגר את "עריצות המסכים" שמאפיינת את העולם הדיגיטלי היום, וליצור אגב כך חוויה בעלת אופי "פרקטי", שנמצאת על הגבול בין משחק וכלי נגינה.

הפרויקט כולל עיצוב גרפי, עיצוב מוצר ועיצוב סאונד, המתמזגים לכדי חוויה אינטראקטיווית. איך ניגשים לזה? SonicTexting היה חלק מהתזה שלי בבית הספר לעיצוב אינטראקציה באיבראה, איטליה. למזלי היתה לי כמעט שנה לחשוב ולפתח את הפרויקט. הייתי מוקפת חברים שהגיעו מתחומי עיצוב מוצר, עיצוב גרפי, מדעי המחשב, הנדסה, אפילו קומפוזיציה – ונעזרתי בהם הרבה!
בזמן שהחלטתי להתמקד בסאונד אינטראקטיווי, נתקלתי בתחום של הזנת טקסט. יש כל כך הרבה ניסיונות ליצור פתרונות חדשים להזנת טקסט על מכשירים ניידים. שמתי לב שהפתרונות כמעט תמיד דורשים מאתנו ראייה ממוקדת, כשלמעשה אנחנו מנסים יותר ויותר לעשות את הכול תוך תנועה. תהיתי אם אפשר ליצור פתרון שיהיה מבוסס על סאונד, ואם פתרון כזה יכול לאפשר לאנשים ממש "לנגן" את הטקסטים שלהם, ללמוד את הממשק כמו כלי נגינה.
הפרויקט התפתח באופן מקביל בכל הרכיבים: יצירת אובייקט נייד ונוח לאחיזה ביד אחת, הדרכה באמצעות סאונד וייצוג גרפי. להושיב את הכול יחד וליצור חוויה מאוחדת וזורמת. הפרויקט דרש תהליך של התנסות תמידית. כך לדוגמה רציתי ליצור ג'ויסטיק קטן שייכנס לכיס ויופעל ביד אחת. תחילה הוצאתי מיני-ג'ויסטיק מתוך סוני פלייסטיישן שפירקתי. ארזתי אותו בתוך מעטפת עגולה רק כדי לגלות שהוא מסתובב ביד ו"מאבד את הצפון". בעקבות זאת מתחתי אותו לצורה אובאלית, וזה היה שיפור גדול (אגב, שנה אחר כך יצאו נינטנדו עם ה- "Nunchuk", אובייקט דומה אבל "מתוח" עוד יותר). דוגמה נוספת היא במודל הזנת הטקסט. הגישה לאותיות נעשית כך: תנועה ראשונה לתוך אחד משמונה כיוונים, ותנועה שנייה לתוך מרחב שנפרש סביב הכיוון הראשון שנבחר. בעיצוב מפת הלימוד התחלנו בייצוג שטחים, כיוונים, צבעים, עד שהגענו לצורה הפרקטלית האופטימלית עבורנו.

יש לך רקע אקדמי בפסיכולוגיה קוגניטיווית. האם הרקע הזה מעשיר את עבודתך? ואם כן, כיצד? הייתי אומרת שרקע בפסיכולוגיה מעשיר בסך הכול. אמנם אף פעם לא רצתי למאמר קוגניטיווי כדי לקבל החלטה עיצובית, אבל תחומי העניין שלי בהחלט קשורים לשם: חושים, למידה, רכישת מיומנות. תמיד מעניינות אותי אינטראקציות שמאתגרות את המערכת הקוגניטיווית. יש גם דברים שעזבתי (נכון להיום) ללא געגוע: בפסיכולוגיה קוגניטיווית עוסקים הרבה בביצוע ניסויים ובניתוחם, ואילו אני מעדיפה להוציא את הפרויקטים שלי לעולם דרך תערוכות, כנסים, מיצגים ברחובות העיר – ולהתבונן באנשים שמשתמשים בהם. התוצאות מדעיות פחות, אבל מרתקות יותר ומעוררות השראה!
אגב, דווקא בפרויקט הכי היתולי שלי – הנדנדה הצוחקת (עם מיכל רוטשילד), חזרתי למקורות הקוגניטיוויים, וכתבתי מאמר שמסביר את הקשר בין מנגנוני ההדבקה בצחוק לבין האינטראקציה בין הנדנדה לבין המתנדנד.

ייסדת קורס שנקרא IDHO – Interaction Design Hands On במכון הטכנולוגי חולון, שמפגיש מעצבים ומהנדסים לשיתוף פעולה יצירתי. ספרי קצת על הקורס. התחלתי ללמד במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון לאחר שהייה ארוכה בחו"ל. הקורס שהזכרת, שתרגום אפשרי לשמו הוא "עיצוב אינטראקציה בשרוולים מופשלים", הוא ה"בייבי" שלי במכון, והוא התחיל כשראיתי שבמכון לומדים מעצבים, מהנדסים ואנשי מדעי המחשב וטכנולוגיות למידה – אותה תרכובת של אנשים שצלחו אתי את התואר השני באיטליה. באתי בעיניים בורקות לסגן הנשיא והצעתי מין קורס אחר – קטן, פרוע ופיזי מאוד, מעשי, שבסופו תערוכה של אובייקטים אינטראקטיוויים פועלים. הסטודנטים לומדים להכיר את החומר האינטראקטיווי ולפסל בו חוויות. לשמחתי גיליתי שהמכון הוא בית נהדר לעניין הזה. בימים אלה מתחיל הקורס הרביעי, ומלמדים בו גם שחר גייגר ונמרוד רם. יש לנו ציוד כמו Arudino ו-Phidgets ותוכנות כמו Processing ו-Max/MSP, שמאפשרים גם למי שמגיע ללא רקע טכנולוגי להגשים חלומות אינטראקטיוויים.

מהם כמה מהפרויקטים האהובים עלייך בקורס? עם הפרויקטים האהובים עליי אפשר למנות את "מקלחת שירה" – מקלחת ללא ידיות שמופעלת על ידי שירה. אני אוהבת את ההפיכה של ההתנהגות הספונטנית האוניוורסלית ללב הממשק בין המשתמש לבין המקלחת. היה יפה לראות אנשים בתערוכה שרים ונרטבים!
פרויקט נוסף הוא Amusity, שולחן סלון מוזיקלי שמאפשר גישה לאוסף המוזיקה הביתי. השירים צפים על משטח השולחן, ואפשר להניח עליהם רמקול קטן כדי לשמוע. יש כאן חיפוש אחר ערכים שאבדו – האפשרות להתרשם מאוסף המוזיקה של חבר בסלון, כמו בימי ערֵמות התקליטים, דרך ממשק חדש ומפתה. זו אחת הדוגמאות היפות ביותר שראיתי לתחום של TableTop Computing, והפרויקט ממשיך להתפתח בימים אלה.

לסיום, מה תכניותייך להמשך? פתחנו השנה את "המעבדה לאינטראקציה" במכון הטכנולוגי חולון. המעבדה היא חלל ובית לכל הפעילות האינטראקטיווית במכון – כמובן לקורס הבינתחומי, אבל גם לחוקרים וליוצרים אורחים, לכנסים, להרצאות, לסדנאות, ל-residencies ולמה שעוד ייוולד. אנחנו רוצים שזה יהפוך לבית לתחום האינטראקציה גם מעבר לגבולות המוסד, ומזמינים הצעות לפרויקטים (בקרוב יצא Call for Proposals). בחודש הקרוב יתארחו במעבדה שלושה יוצרים מחו"ל, תיפתח בה סדרת הרצאות, ותתקיים בה סדנה של חוקרים מהאיחוד האירופי בתחום הסאונד האינטראקטיווי. בתוך כל זה אני מקווה למצוא זמן לפרויקטים הבאים שלי, אמן!

והלפיד עובר ל: טל דרורי.

לראיונות נוספים לחצו כאן

תגובות

  • 01

    מאוד מעניין- אהבתי גם את ההגדרה של תחום העיסוק ובעסקי האינטראקציה, טוויטר נולד במקרה- ללא מחקר, ללא קבוצת אנשים המגיעה מדסיצפלינות שונות. אף אחד לא ציפה שהוא יענה על צורך מיידי והכי חשוב, הכי כיף לתחקר את התופעה בדיעבד ולהבין את הקונטקסט דרך מוצר חדש היוצר שימושיות חדשה

    udi26.10.09
  • 02

    ראיון מרתק. סוניק טקסטינג ממש מבריק. האם הוא נמצא בתהליך של פיתוח?

    רון26.10.09
  • 03

    הנדנדה הורסת :]

    מלאני27.10.09
  • 04

    שילוב של דיסצפלינות שונות באופן חכם - תמיד מוכיח את עצמו כיצירתי ומעניין. כל הכבוד, נשמע שעושים חיים בחולון

    עמוס27.10.09
  • 05

    מה זאתאומרת עריצות מסכים - הגענו לזה כמצב אופטימלי של פרנדלי יוזר

    מאור28.10.09
  • 06

    הראיונות הם החלק הכי מעניין במגזין. תמשיכו!

  • 07

    [...] עובר ל: מיכל רינות. תגיות:אנימציה, כוראוגרפיה, מוזיקה, עמית פיטרו, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד