המעצב יונתן קופרמן מחזיר את הרדי מייד לתמונה בעיצוב מוצרים ברוח הומוריסטית על גבול הסוריאליזם, בתערוכה ששמה נוסטלגי לא פחות מהמוצרים: "פעמיים גזוז". בתערוכה אפשר לראות ממטרה ישנה שהפכה לגוף תאורה, תלת-אופן ישן שמשמש כבסיס למנורה עשויה מכובע פלדה ישן, מטחנת בשר מוארת ועוד מיני חפצים עתיקים שקופרמן מוצא בשוקי פשפשים בארץ והופך למוצרים בלתי צפויים, אם כי שימושיים ביותר. קופרמן מתמקד בחפצים המשקפים הווי ותקופה בחיי הארץ מראשית המאה הקודמת ועד שנות ה-60 שלה. על התוצאות הסופיות אומר המעצב:

"אף על פי שאני יודע מה אני רוצה לעשות בחפץ שאני מוצא, יוצא פתאום משהו אחר, כי לחפץ יש רצון משלו"

התערוכה ממחזרת חפצים ישנים, ועל הדרך מנקה אבק מטרנד הרדי מייד. גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב. עד 12.11

שלום, הגעתם אל המקום שבו פוגשים חפצים שתם זמנם. כלי מטבח, שלל צעצועים, מכשירי חשמל ממגוון תקופות, דברים צהובים ודברים בשחור-לבן.

החפצים מייצגים זמנים, גישות וזרמים שונים בתרבות. בקיצור, כל מה שהיה למאה ה-20 להציע על רגל (עץ) אחת

מאז 1979 איגוד ה-Werkbund אוסף ומקטלג חפצים שימושיים מהמאה ה-20, ומ-2007 אפשר לראות חלקים נרחבים מהאוסף, המונה כבר 25,000 פריטים, בתצוגה בעלת אופי ארכיוני. רוב החפצים מאורגנים בשורות על גבי שורות של ארונות זכוכית. התוספת האחרונה לתצוגה הקבועה, המתרעננת מפעם לפעם, היא "מטבח פרנקפורט" – טיפוס מטבח שהמציאה ב-1926 המעצבת האוסטרית מרגרט שיטה-ליהוצקי, ודוגמה לדרך שבה חפצים מספרים היסטוריה. מטבח פרנקפורט היה האבטיפוס הראשון של עיצוב המטבח המודרני, ונחשב כפריצת דרך בעיקר בשל מה שנחשב כשימוש חכם בשטח מצומצם. משנות ה-60 וה-70, עם התחזקות תנועות הפמיניזם, נטען כי הוא מגלם את מהות האפליה שבין נשים לגברים לא רק במידותיו, שתוכננו לנשים, אלא גם בכך שהוא לא מאפשר עבודה לשני אנשים בו-זמנית. אף על פי כן, רוב עקרונות התכנון של מטבח פרנקפורט הפכו לסטנדרטים בעיצוב מטבחים עד היום.
בסופו של דבר, התחושה המתקבלת בעת ביקור במוזאון היא שהאוצרוּת התקשתה למלא את מהות תפקידה – הסלקציה. מוצרים הנחשבים לקלאסיקות עיצוב על-זמניות מוצגים לצד מוצרים קיטשיים שגדולתם לרוב היא בטעם הרע שהם מפגינים, ונראה שהאוצרים, כמו המבקרים במוזאון, מתקשים להתמודד עם המתח בין פונקציונליות ובין דקורטיוויות והומור. קל לסלוח לאוצרים, ראשית מפני שזו משימה קשה ואולי בלתי אפשרית לספר את סיפורה האדיר של המאה ה-20 בעזרת חפצים; שנית, כי לא היינו רוצים להיכנס לנעליים שלהם. אנחנו אלרגיים לאבק.

Werkbundarchiv – Museum der Dinge, Oranienstraße 25, Berlin

האמן השוודי Michael Johansson הוא האיש הנכון בדיוק לסדר לנו את הארון לפי סקלת צבעים לקראת האביב, אבל הוא מבלה את זמנו בעיקר באיסוף חומרים וחפצים יומיומיים לעבודותיו, ומלכד אותם ליצירה קומפקטית מאורגנת להפליא על פי צורה וצבע: כמעט כמו לשחק טטריס עם כל החפצים שבבית. הישן והמוכר הופך להיות חדש ומעניין, ולנו מעניין בעין ובלב…

במדרחוב נחלת שבעה בירושלים עומד בניין ארמני מ-1904, שהפך בחצי שנה האחרונה לחלל עיצוב לתרבות חיים. החנות "חפצים" (אחות לחנות בנווה צדק בתל אביב, ברחובות ובטורנטו קנדה), מאפשרת מפגש עם אותנטיות צבעונית מהמזרח הקרוב ומארצות אגן הים התיכון, על שלל כלי הבית המעוצבים בקפידה, גוני הטקסטיל עזי המבע והריהוט חם.
"זה כשנתיים חיפשנו בניין הראוי לארח את 'חפצים'", אומרת יהודית בר, בעלת המותג. "המבנים של תחילת המאה הקודמת מוסיפים רוממות רוח ואצילות על גובה התקרות, הקשתות, העמודים המעוטרים בכותרות. מה ששבה את לבי הם פסוקים יפהפיים החקוקים על אחד הקירות, מאת הארכיטקט המקסיקאי המוערך עליי Louis Barragan, בדבר הכוח המרגש שיש בעיצוב". לחנות בירושלים ארבעה חללים, כשכל אחד מוקדש לנושא עיצוב הבית: כלי אירוח ומטבח, חדרי מגורים, פינות אוכל וחדרי שינה עם טקסטיל. הארכיטקט רוני אלגביש עיצב את המקום, כשמהפרוזדור מתאפשרת פרספקטיווה ויזואלית מסקרנת, ומהמרפסת הארוכה נשקפים שני חלונות ראווה מקומרים.
"חפצים", בן שטח 13 נחלת שבעה, ירושלים