שבירת כלים
"עיצוב שיעלה את הביטחון העצמי לנשים מעסיק אותי", מעידה וילהלמינה סוקול כשהיא נשאלת על פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל: פרוטזות חרסינה לנשים. הפרויקט והסרטון שמלווה אותו מדיפים ניחוח מדע בדיוני ומציתים את הדמיון. נכות היא נושא שנגע בכל תחומי העיצוב בשנים האחרונות, אסתטית ופונקציונלית כאחת. כך למשל זכינו לראות את הדוגמנית חסרת הרגליים אמילי מולינס בעבודתו של האמן מת'יו ברני כנמרה המהלכת על רגלי זכוכית.
"רציתי לעצב מוצר שיתערב בגוף. תחום הפרוטזות מאוד לא מפותח מהזווית המגדרית, אין משהו שהוא ממש נשי חוץ מהחיקויים ליד אמיתית. הבנתי שחיקוי המציאות הזה גורם לאי-נוחות. הוא לעולם לא ייראה כמו הדבר האמיתי. בדרך כלל אנשים צריכים כמה רגעים כדי לקלוט ואז הם נבהלים."
למה חרסינה?
עברתי תהליך ארוך וחיפשתי חומרים חדשים לתחום. בסוף הגעתי לחרסינה. הסתכלתי הרבה על בובות חרסינה; על התנועה האצילית שהן עושות, על עיוות הפרופורציות, על האצבעות הקצרות… החומר הזה מתאים בגלל הקלות, הערך ההיסטורי-תרבותי והשבריריות. החרסינה מחייבת התנהלות זהירה ומודעת בחלל".
הפרויקט יכול לדעתך להשתלב בחיי היומיום?
אף שלא מעט אנשים העידו שהם רוצים פרוטזה בולטת שלא סתם מחקה יד, צריך שתהיה פתיחות גדולה יותר בינינו לעולם הנכים, וגם בין הנכים לבין עצמם. צריך לזכור שזו תפיסה חדשה לגמרי. לדעתי רוב הנכים שדיברתי אתם קצת מתקשים לעכל את זה.
תערוכת סוף השנה של בצלאל פתוחה לקהל הרחב עד 31 ביולי.
סתם פרוייקט, סתם מעצב(נ)ת. כ"כ רחוק מלהיות פרקטי, הסרט שלה מחריד בעשייה שלו ובאמירה, התפיסה חדשה משום שהיא לא רלוונטית וחסרת צידוק. שלל רב של פרויקטים מוצגים בימים אלו בתערוכות ברחבי הארץ מכולם בחרתם להציג דווקא את הפרוייקט המיותר והחסר ערך בעולם המוצר-תעשייה-עיצוב.
זואי שלום, ביום ראשון תעלה ביקורת של אריה ברקוביץ על שלל תערוכות הגמר - נקווה שזה יקלע לטעמך
זואי, תלמדי דבר או שניים לפני שאת מעיזה לפתוח את הג'ורה שלך את יכולה להתחיל בלימודי קריאה לאמנית לא הייתה שום כוונה להציג פרקטיקה יש באמנות ובעיצוב הרבה מעבר לפרקטיקה ובפרוייקט הזה ערך חברתי שהוא ודאי וודאי יותר מזה את יכולה להמשיך בלהבין שדווקא פרוייקט שהוא ל-א הכסא/השולחן הסטנדרטים שעשויים מפלסטיק מזיק לסביבה הוא הוא שצריך לקבל תשומת לב ופרסום אחרי שתביני את זה, תשקלי להגיב
גם אני אהבתי את הפרויקט
זה ווירדי מדי בשבילי אני בעמדת זואי רק בלי העלבונות
טליה, האמנית כפי שאת מכנה את המעצבת הציגה/סיימה לימודי עיצוב תעשייתי- במידה והפרוייקט היה מוצג במחלקה לאומנות ניחא, אולי אז היינו מסכימות. במחלקה לעיצוב תעשייתי "לדבר על" זה מספיק, אבל לא מצטיין!! פרובוקציה תמיד מצטלמת/נשמעת טוב ואין שם גרגר של ערך חברתי/חשיבה על האדם הפגוע אלא רק דיבורי סרק על דימוי גוף, נו באמת בשביל זה לומדים 4 שנים לעצב מוצר/תעשייתי בשביל לא להתחשב בצרכים של אנשים אלא לדבר עליהם??? זאת תגובה אחת יותר מדי עבור הפרוייקט המיותר הזה.
זואי על מה את זועמת? אם היא מכנה עצמה אמנית היא יכולה לדון בתיאוריות לא פרקטיות ולעשות אמנות גם אם היא בוגרת עיצוב תעשייתי - מספיק עם המגבלות והחוקים התמוהים. זה פרויקט יפה וזהו (גם אם מאחורי זה מסתתרת אמנית שאדישה לנכים)
מי הדוגמנית?
וילהלמינה היא פרח השכונות. גם לפרחת עיצוב שוקרית יש זכות קיום. היופי שלה ושל העבודה מעצבן כל מיני בריות אפורות וחסרות סקסאפיל מקצועי ואולי גם אישי. בכל מנה פלאפל צריך איזה שמיר של סחוג והגברת המדוברת היא כאן על תפקיד העמבה- לתשומת לב המלוהקות לתפקיד הפיתה או המלפפון החמוץ.