כל הכתבות מאת אריה ברקוביץ
15.5.12

צבע טרי בהחלט

יריד האמנות "צבע טרי" שייפתח היום הפך לאירוע חובה באמנות הישראלית

כבשנים הקודמות, יתמלא המתחם בשוחרי אמנות, אמנים, אוצרים, מנהלי מוזאונים, אספנים והרבה ידוענים בתחומי הכלכלה והתרבות.
מיקום התצוגה בבית ספר תיכון מוצלח, כיתות הלימוד משמשות היטב את התערוכות והמוצגים מקבלים מקום ראוי ומכובד. היריד מחולק לשלוש קומות: בקומת הקרקע ממוקמת חממת האמנים העצמאיים, שהיא גם המעניינת והמסקרנת יותר.

החממה השנה מוקפדת יותר והאמנים המציגים בה סוחפים בניסיונות יצירתיים וברוח רעננה ועשירה

המגמה הכללית השנה נוטה לחיפוש מרחבים חדשים תוך שימוש בחומרים תעשייתיים ומעבר. כך לדוגמה, רויטל פלקה יוצרת בובות מפלסטלינה של מנהיגים היסטוריים, עפרה אייל גור אריה מפסלת בעץ דימויים יומיומיים כמו נקניק, קופסאות, טלפון נייד וכדומה, מצוירים בצורה ריאליסטית, ולצד כל אלה אפשר למצוא גם ציורים על גבול הסוריאליזם וחיבורים מקבריים, דוגמת הזומבים והמיקי מאוס של איגור סקלצקי. בקומות העליונות ממוקמות הגלריות המסחריות, שרובן החליטו השנה להציג תערוכות יחיד או תערוכות זוגיות לאמני הגלריה המובילים.

גלריה גורדון מציגה תערוכת יחיד לפיליפ רנצר, גלריה רוזנפלד מציגה מפגש בין אלי גור אריה וטל פרנק, גלריה קונטמפוררי מציגה תערוכת יחיד למעצב הגרפי אבי אייזנשטיין, בגלריה רוטשילד תערוכת יחיד למיטש ביקר, גלריה בינט מציגה תערוכת יחיד לליליאן קלאפיש, וכן הלאה. לראשונה, גם העיצוב המקומי קיבל ייצוג על ידי חברת טאלנטס דיזיין של גל גאון.
צבע טרי מספר 5 נראה כאחד הירידים המוצלחים בזכות המיקום וההיצע המגוון והמרשים, שעלה השנה דרגה באיכות ובגיבוש הקונספט.

צבע טרי 5: 15-19.5, מתחם בית הספר העל-יסודי החדש, קריית החינוך, רח' שושנה פרסיץ 3, ת"א. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.5.12

הלוחשת לחומרים

טל פרנק לוקחת את החומר לקצה גבול היכולת שלו, ואז מכופפת עוד קצת

טכניקת קיפול מוכרת בעיקר מהמסורת היפנית ובמיוחד מאמנות האוריגמי, לכן מרענן להיתקל דווקא בקיפולים וסלסולים של חומרים קשוחים, במיוחד כשהם מתחפשים למשהו אחר. תפסנו איתה מילה.
טל פרנק, בוגרת המדרשה לאמנות, מצאה עניין בעולם התאטרון ובמיוחד בתפאורה לטלוויזיה ולאופרה. במחוזות אלה רכשה את המיומנות הטכנית כדי לבצע זממה בחומרים ולאפשר להם לנוע בין דמיון ומציאות. מהסטודיו שלה בדרום תל אביב היא מייצרת תאטרון אבסורד משלה.

ביצירותייך, דימויים פואטיים נוגעים בסוריאליזם, זורים אי-ביטחון ומעלים שאלות על אמת נגלית, זיכרון ודמיון, מקור וחיקוי. כיצד השפיע העיסוק בתאטרון על עבודתך?

"התאטרון בשבילי הוא כמו בית. שם למדתי על חומרים, הצבה בחלל, סימולציות ואשליה. אני עוסקת בטרנספוזיציה חומרית, שינוי מצבי צבירה. מעניין אותי חיקוי החומר, השליטה בו והבאתו עד הקצה. כיום אני עוסקת פחות בתפאורה, באמנות אני מקפיאה סצנות".
שתי תערוכות שנטלה בהן חלק בחודש האחרון היטיבו לבטא את העיסוק ברצון להכניע את הסיטואציה ולהתבונן בה כשהיא תלושה ממהותה הטבעית: בתערוכה "מקופלת" בגלריה גרשטיין בתל אביב הציגה לצד לאה שבס ואילן גריבי, כשכל אחד מהם התייחס לטכניקת הקיפול מזווית שונה ובחומרים מגוונים: שבס ניצלה את תהליך הקשחת חומרים רכים ליצירת תנועות בלתי צפויות ומשטחים בעלי נפח, גריבי הניח לתנועות קיפול מינוריות לבטא מסר אמנותי מופשט, ואילו פרנק עשתה שימוש ביציקות מתכת ופלסטיק שהתנהגו בניגוד לאופיים ותעתעו את הצופים לחשוב שמדובר בנייר. בתערוכה "חממה" שהוצגה בגלריה דן בתל אביב יצרה פרנק יחד עם האמנית קרן ענבי מיצב פיסול עם רישום שחיקה בית גידול, מעין דגם פיקטיווי המנסה לשלוט במציאות ולהכתיב לטבע סדר יום חדש.

טל, מה את הולכת להקפיא לנו? "בתכנון, פרויקט משותף עם הפסל אלי גור אריה ב"צבע טרי" בביתן של גלריה רוזנפלד, ותערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד".
שווה לעקוב. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.4.12

ביקור בית

מנהל בית האמנים ביום וחבר מערכת בשעות בין הערביים לוקח אותנו לסיור מודרך

אריה ברקוביץ מספק הצצה על כמה תערוכות חדשות שעולות השבוע בבית האמנים בתל אביב:

מרחב מוגן, עפרה צימבליסטה: מיצב פיסולי שנוצר במיוחד לקירות בית האמנים ומתייחס למבנה הפיזי של המקום, לפתחים ולגגות. הדמויות המפוסלות, יציקות גוף, מציגות סיטואציות מנוסה וניסיונות לתפוס מחסה מפני המציאות המאיימת. במיצב זה האמנית מנסה להדגיש את הצורך בהגנה ובמרחב מוגן פיזית ונפשית.

קונכייה+, אלי אהרון: תערוכה המציגה חלק מסדרת פסלים העוסקת במוטיב חוזר. האמן כמו שולה מתוך השיש והאבן דימויים מעולם המים – צדפות וקונכיות – שמהם בוקעים הבזקי חיים, פורצת מיניות, נוצרת פעימת הלב

אהרון מחזיר אותנו לראשית הבריאה, אל קרקעית הים הבתולית, משם יצר החיים נע לקראת מימוש, פועם במאובן וחותר תחתיו, עד למיצוי מעגל החיים.

Is There Life After Death, יעל פינקוס: סדרת צילומים המשחזרים את פעולות המבט של האמנית על הסובב אותה. החפצים המתועדים מתפרקים ממשמעותם המקורית ומתרחקים מהקונקרטי אל הלא מוכר. דממה, ריק וקיפאון מלווים את הדימויים, ובכך המוות מוחל על החיים והרוחני על היומיומי.

La Central, צח שיף: סדרת ציורים של אמן גרפיטי המביע את תחושותיו בנוגע לדרמה החברתית שמתרחשת בסביבת הסטודיו שלו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. העולם הנחשף בעבודותיו מנוכר, רווי אימה ואלימות.

דרך דימויים אסוציאטיוויים מעולם הילדות, התעשייה והקומיקס, האמן מתאר את המציאות האנושית הקשה שהגיבורים בה הם פליטים ומהגרי עבודה

דלת אמות ועוד אמה, עליזה אורבך: בסדרת צילומי שחור-לבן האמנית מגישה את סביבתה הקרובה, כאן ועכשיו. אורבך מציגה פעם את ירושלים ומורדות עמק קדרון ופעם דיוקנאות מתחילת דרכה האמנותית, באותו המבט – קרוב ואינטימי.

בית האמנים, אלחריזי 8, תל אביב, 03-5246685. פתיחה: 19.4, עד 12.5. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.3.12

הוט ספוט

הקיץ הזה נשב באלגנטיות על המרפסת שלנו ונפיס את דעתנו בקמפרי

לקראת הקיץ, החשיבה היצירתית פונה לעבר החוץ – מרפסת, גינה, גג או בריכה. חברת B&B איטליה פנתה למעצבי על כמו פטריסיה אורקיולה, Atelier Oï ,Naoto Fukasawa ואחרים לעצב סדרות של רהיטי גינה, שהמאפיין המרכזי שלהן הוא אווריריות אלגנטית ושימוש רב בשתי וערב ובחומרים אקולוגיים עמידים בתנאי מזג אוויר. סדרת המושבים שעיצבה אורקיולה שמה את הדגש בעיצוב מקיים, על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים וברכיבים שמתפרקים בקלות; הספסל שעיצב פוקאסאווה עשוי יחידת פסי עץ שמונחת על שלד מתכת בצורה המזכירה מחצלת לגלגול סושי; סטודיו Atelier Oï יצר סדרת מושבים ושולחנות צד דמויי פקעת חוטים ברוח שנות ה-60. חלק מהמוצרים הוצגו בתערוכות עיצוב בינלאומיות, וכעת הם מגיעים לארץ ומוצגים ב-The Box בנמל תל אביב. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.3.12

במחשבה תחילה

פני העיצוב לאן? שלושה מעצבים, ארבע קושיות

מהי המשמעות של להיות מעצב? מהו התהליך שבו צורות נולדות? מהו המטען התרבותי של חומרים? ומהו הערך היצרני בפרקטיקה העיצובית העכשווית? שאלות אלה העסיקו קבוצת מעצבים ישראלית שהתכנסה לתהליך עבודה משותפת וממוקדת, תהליך שהסתיים בתערוכה בבית האמנים בתל אביב.
התערוכה" כלים שלובים" שהוצגה בחודש ינואר השנה ביקשה לענות על שאלות שמעסיקות את העיצוב העכשווי בזמן האחרון, במיוחד לאור ההתפתחות הטכנולוגיות והמיצוי הנראה לעין של העיצוב המסורתי. יותר ויותר תערוכות בארץ ובעולם עוסקות בשאלה המתבקשת: פני העיצוב – לאן?

התשובות אינן חד-משמעיות, אבל הנטייה היא לכיוון החזרה לעבודת היד, שילוב טכנולוגיות מתקדמות וחיפוש אחר אמירה פילוסופית במוצר השימושי

שלושת המעצבים, יואב רכס, שחי ועובד בלונדון ועוסק בנקודת השקה בין טכנולוגיה ותהליכים חומריים ודרכי השימוש בהם, נעם דביר, שעוסק בגבולות שבין העיצוב למלאכה, ומיכל צדרבאום, שעוסקת ברב-תחומיות, בעיצוב גרפי ובעיצוב תפאורות, חברו יחד ליצירת דיאלוג ושיח בין יוצרים כדי לברר את מצב העיצוב ומה אפשר להפיק ממפגש שכזה.
התוצאות שהוצגו בתערוכה: עבודות זכוכית לצד כדים מבד, קערות משעם ועיבוד בהתזת חול לשינוי מרקם של כלים ישנים והסבתם למוצרים עדכניים. כל המוצרים הוצגו ללא זהות המעצב אלא כמוצרים שנוצרו יחד מתוך השיח. בולטים במיוחד הם שולחנות פיסוליים המורכבים מקערות מתכת חתוכות, אגרטלי בד וזכוכית כפולה בניפוח, וכן מגוון כלי קרמיקה ופורצלן שקיבלו אורנמנטיקה חדשה בהתזה. המסקנה הנובעת מהתערוכה היא שכנראה עתיד העיצוב נטוע עמוק בעבר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.2.12

ביד ברזל

תכשיטים מציגים דלות חומר וגדלות רוח: שיחה עם המעצב אמיר פרידמן

סקיצות גולמיות המתייחסות לאבולוציה של החומר, הופכות בידי המעצב הישראלי אמיר פרידמן לתכשיטים שרוח מסורת הנפחות ניכרת בהם. פרידמן למד צורפות בבצלאל, השתלם בפלדה אצל הנפח אורי חופי, ויוצר אובייקטים שמשלבים את שפת הנפחות עם עיצוב עכשווי ושימוש במחשב.

איך אתה מגדיר את עצמך, אמן או אומן? "מבחינתי, היכולות הטכניות והטכנולוגיות הן כלי עזר להבעה עצמית. בחרתי ליצור דו-שיח בין הפטיש למחשב. כצורף, יש לי יכולת לבנות את הכלים לבניית כלים

כך אני שולט ביצירה החופשית שלי. כמו מוזיקאי, גם אני ממציא בכל פעם תווים חדשים, ואז יוצר מנגינה רהוטה או צורמת".
מה מקום המיומנות האומנותית בתקופת תיעוש סדרתי בתכשיטנות? "אני לא מוצא שהתיעוש הסדרתי רמס את הארטיזן והמיומנות. אמנם, עיצוב התכשיטים הידני הושפע מהמהפכות התעשייתיות, והיה אפשר לצפות שהיצירה החופשית תרד למחתרת, אבל היא צפה מחדש בכוחות מחודשים. נוצרה סינתזה בין המחשב, התיעוש ועבודת היד, כשכל אחד מחזק את השני.

לאן הולך עולם הצורפות? "דווקא בעידן ההיפר-טכנולוגי וממוחשב, ערכם של עבודת היד החופשית וקרנו של היוצר יעלו. הצורף הארטיזן הוא גלגול מתמשך של הצייד הראשון שיצר תכשיטים וכלים מאבן

מאז ועד היום עבודת היד והמיומנות האנושית נשארו במרכז היצירה. אני רואה את עצמי כחוליה בשרשרת האבולוציונית של אותו צייד".

חקר טכניקות עתיקות של נפחות, תוך התמקדות בטכניקת פיתול במתכת, הביא את פרידמן ליצור צורות חדשות בעולם התכשיטים. על קו התפר בין עבודת היד ומיומנות קלאסית, לבין טכנולוגיה של צורפות מודרנית – פרידמן יוצר מוצרים ותכשיטים בעלי אופי של דלות חומר עם גדלות רוח. לאתר המעצב (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    כשיש לאדם אפשרות ליצור, לפתח, להמציא הוא מעשיר את הקיים ומפרה את עצמו ואת הסביבה. אמיר מצליח להפתיע את כולנו כל הזמן ואני גאה בו.

    עירית3.3.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.2.12

ממלכת עילם

כששרף נוגע בעץ: סדרת משטחי עץ מבויתים בפראות

סדקים בעץ הם אינם פגמים שיש לתקנם, בכך לפחות דוגל המעצב נמרוד עילם. עילם הופך לוחות עץ גושני מבוקעים לאלמנט דקורטיווי על ידי מילוי הסדקים בשרף שקוף. בסטודיו שלו במושב צלפון בצפון הארץ הוא מעצב רהיטים ומשטחי עץ בטכנולוגיה מעניינת שהוא מפתח משנת 2009, בשם "טונוס". מדובר בטכנולוגיה המשלבת שרף פולימרי שקוף ועץ, ובאמצעותה הוא יוצר פריטי עיצוב כגופי תאורה, רהיטים, משטחים, מחיצות ועוד. את הבקע הטבעי של לוחות העץ הוא ממנף לצורות חופשיות, ויוצק בהן את השרף בתהליך ארוך ומדויק כך ששני החומרים, העץ והשרף, הופכים לחומר אחיד שיכול לקבל כל יישום אפשרי. בשיטה זו עילם מצליח ליצור מגוון רחב של מוצרים, כשאפקט השקיפות ושילוב החומרים הוא המרכיב המרכזי שלהם. לאחרונה נוצר שיתוף פעולה בין המעצב לחברת רגבה, לייצור משטחי עץ מיוחדים למטבחים, ממחיצות ומדפים ועד ריהוט משלים כספסלים ושולחנות אוכל. לאתר המעצב (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.1.12

סימני אור

"טכנולוגיית לד היא נקודת מוצא מרתקת, המובילה לרעננות וחדשנות בתחום התאורה"

מיכאל מיקולסקי, אדריכל ומעצב מוצר, מתרכז בעיקר בגופי תאורה ובתאורה המשלבת טכנולוגיית לד, שדרכם הוא בודק את היחסים בין מנורות הליבון ונורות הלד לגוף העוטף אותן.
כמו מעצבי תאורה ידועים בעולם דוגמת Achille Castiglioni ו-Ingo Maurer, גם הוא מחבר בין מעטפת לתוכן, ויוצר גופי תאורה פיסוליים ייחודיים. תחילת דרכו בשנות ה-90 אופיינה בעיצוב שעשה שימוש חוזר במוצרים, מה שהיום הוא טרנד משגשג, על גבול השחוק:

מזוודה בעלת ידיות של דלתות וחלונות, כוסות פלסטיק כגופי תאורה, סדרת מושבים עשויים מראשי מגבים ומנורות מפומפות לחילוץ סתימות ביוב

תוך שהוא מקפיד להשתמש בחלקי מוצר ובמוצרים תעשייתיים פשוטים, הוא מעניק לאובייקטים "יוקרה" שמקורה יותר ברעיון מאשר בחומר. כך אפשר לראות מסננת וחבקים שהופכים לגוף תאורה דמוי קיפוד, או אטבי פלסטיק פשוטים ששודכו לנורות לד.
כשהוא מצויד בכושר המצאה ובהומור, מיקולסקי מצליח לשנות את ייעודם המקורי של האובייקטים (האפרוריים במרבית חייהם), ולהפיח בהם ניצוצות חדשים. לאתר (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    איזה ראש !!!!! כל הכבוד. יישר כוח.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.1.12

הווריאציות של מנדלסון

סקיצות זעירות שצייר החייל היהודי אריך מנדלסון בשדה הקרב במלח"הע ה-I, שינו את פני האדריכלות המודרנית

סרטו הדוקומנטרי של דוקי דרור – "מנדלסון: חזיונות בלתי פוסקים", המוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ, עורך היכרות מחודשת עם אריך מנדלסון, אחד מאבות האדריכלות המודרנית.
מנדלסון נולד ב-1887 בפרוסיה, למד אדריכלות בברלין, וחבר לקבוצת "הפרש הכחול" האקספרסיוניסטית. הסרט עוקב אחריו מימי מלחמת העולם הראשונה, בזמן ששירת כחייל גרמני בשדה הקרב ברוסיה, ומתוך השוחות צייר על פיסות נייר סקיצות, שהפכו מאוחר יותר למבנים מהפכניים.

מנדלסון הוא דמות אניגמטית וסוערת, וההיסטוריה של המחצית הראשונה של המאה ה-20 משתקפת דרכה כחיזיון בוהק של עולם משתנה

את הסקיצות המצוירות הוא שלח לאהובתו הצעירה ממנו ב-20 שנה, לואיז בת ה-16, נגנית צ'לו שלימים תהפוך לאשתו ותעזור לו להתגבש כאחד האדריכלים המבוקשים בגרמניה.
כשעלה היטלר לשלטון לא הורשה מנדלסון לעסוק במקצוע, והוא עזב את מולדתו לגלות מתמשכת ללא בית קבע, עד למותו בסן פרנסיסקו ב-1953.
את הרעיון לצלם סרט על מנדלסון קיבל הבמאי בעקבות ההכרזה על העיר תל אביב כעל אתר מורשת עולמית. "אמנם מנדלסון לא בנה בעיר, אך הוא השפיע על כל אחד מהאדריכלים שכן בנו בה", הסביר. "הסקרנות גברה בי כשביקרתי בבניין איינשטיין בפוטסדם, שבנה מנדלסון. היה לי ברור שמדובר באמן גאון.

לאחר שקראתי את מכתביו ללואיז ואת יומניה, התחבר לי הכל לסיפור על אמן שרצה לשנות את העולם באמצעות עיפרון

המסע ארך שבע שנים, ובסרט שולבו עבר והווה, דוקומנטרי ונרטיב". ב-1935 הגיעו בני הזוג מנדלסון לגור בירושלים. מנדלסון האמין באוטופיה חברתית ובדו-לאומיות, ושאף לדיאלוג בין הסביבה לבנייניה. הוא תכנן כמה בניינים בירושלים ואת בית משפחה ויצמן ברחובות, אך כשלא זכה במכרז לתכנון האוניברסיטה העברית, עזב את הארץ מתוסכל. ב-1941 הציג ב-MoMA בניו יורק (כשביום הפתיחה התרחשה המתקפה היפנית על פרל הרבור). הסרט הוא אינטרפרטציה קולנועית לאחד הפרקים המרתקים בהתפתחות באמנות והאדריכלות המודרנית.
72 דקות, בימוי ועריכה: דוקי דרור. צילום: פיליפ בלאיש. לטריילר (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד