כל הכתבות מאת אריה ברקוביץ
19.2.12

ממלכת עילם

כששרף נוגע בעץ: סדרת משטחי עץ מבויתים בפראות

סדקים בעץ הם אינם פגמים שיש לתקנם, בכך לפחות דוגל המעצב נמרוד עילם. עילם הופך לוחות עץ גושני מבוקעים לאלמנט דקורטיווי על ידי מילוי הסדקים בשרף שקוף. בסטודיו שלו במושב צלפון בצפון הארץ הוא מעצב רהיטים ומשטחי עץ בטכנולוגיה מעניינת שהוא מפתח משנת 2009, בשם "טונוס". מדובר בטכנולוגיה המשלבת שרף פולימרי שקוף ועץ, ובאמצעותה הוא יוצר פריטי עיצוב כגופי תאורה, רהיטים, משטחים, מחיצות ועוד. את הבקע הטבעי של לוחות העץ הוא ממנף לצורות חופשיות, ויוצק בהן את השרף בתהליך ארוך ומדויק כך ששני החומרים, העץ והשרף, הופכים לחומר אחיד שיכול לקבל כל יישום אפשרי. בשיטה זו עילם מצליח ליצור מגוון רחב של מוצרים, כשאפקט השקיפות ושילוב החומרים הוא המרכיב המרכזי שלהם. לאחרונה נוצר שיתוף פעולה בין המעצב לחברת רגבה, לייצור משטחי עץ מיוחדים למטבחים, ממחיצות ומדפים ועד ריהוט משלים כספסלים ושולחנות אוכל. לאתר המעצב (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.1.12

סימני אור

"טכנולוגיית לד היא נקודת מוצא מרתקת, המובילה לרעננות וחדשנות בתחום התאורה"

מיכאל מיקולסקי, אדריכל ומעצב מוצר, מתרכז בעיקר בגופי תאורה ובתאורה המשלבת טכנולוגיית לד, שדרכם הוא בודק את היחסים בין מנורות הליבון ונורות הלד לגוף העוטף אותן.
כמו מעצבי תאורה ידועים בעולם דוגמת Achille Castiglioni ו-Ingo Maurer, גם הוא מחבר בין מעטפת לתוכן, ויוצר גופי תאורה פיסוליים ייחודיים. תחילת דרכו בשנות ה-90 אופיינה בעיצוב שעשה שימוש חוזר במוצרים, מה שהיום הוא טרנד משגשג, על גבול השחוק:

מזוודה בעלת ידיות של דלתות וחלונות, כוסות פלסטיק כגופי תאורה, סדרת מושבים עשויים מראשי מגבים ומנורות מפומפות לחילוץ סתימות ביוב

תוך שהוא מקפיד להשתמש בחלקי מוצר ובמוצרים תעשייתיים פשוטים, הוא מעניק לאובייקטים "יוקרה" שמקורה יותר ברעיון מאשר בחומר. כך אפשר לראות מסננת וחבקים שהופכים לגוף תאורה דמוי קיפוד, או אטבי פלסטיק פשוטים ששודכו לנורות לד.
כשהוא מצויד בכושר המצאה ובהומור, מיקולסקי מצליח לשנות את ייעודם המקורי של האובייקטים (האפרוריים במרבית חייהם), ולהפיח בהם ניצוצות חדשים. לאתר (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.1.12

הווריאציות של מנדלסון

סקיצות זעירות שצייר החייל היהודי אריך מנדלסון בשדה הקרב במלח"הע ה-I, שינו את פני האדריכלות המודרנית

סרטו הדוקומנטרי של דוקי דרור – "מנדלסון: חזיונות בלתי פוסקים", המוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ, עורך היכרות מחודשת עם אריך מנדלסון, אחד מאבות האדריכלות המודרנית.
מנדלסון נולד ב-1887 בפרוסיה, למד אדריכלות בברלין, וחבר לקבוצת "הפרש הכחול" האקספרסיוניסטית. הסרט עוקב אחריו מימי מלחמת העולם הראשונה, בזמן ששירת כחייל גרמני בשדה הקרב ברוסיה, ומתוך השוחות צייר על פיסות נייר סקיצות, שהפכו מאוחר יותר למבנים מהפכניים.

מנדלסון הוא דמות אניגמטית וסוערת, וההיסטוריה של המחצית הראשונה של המאה ה-20 משתקפת דרכה כחיזיון בוהק של עולם משתנה

את הסקיצות המצוירות הוא שלח לאהובתו הצעירה ממנו ב-20 שנה, לואיז בת ה-16, נגנית צ'לו שלימים תהפוך לאשתו ותעזור לו להתגבש כאחד האדריכלים המבוקשים בגרמניה.
כשעלה היטלר לשלטון לא הורשה מנדלסון לעסוק במקצוע, והוא עזב את מולדתו לגלות מתמשכת ללא בית קבע, עד למותו בסן פרנסיסקו ב-1953.
את הרעיון לצלם סרט על מנדלסון קיבל הבמאי בעקבות ההכרזה על העיר תל אביב כעל אתר מורשת עולמית. "אמנם מנדלסון לא בנה בעיר, אך הוא השפיע על כל אחד מהאדריכלים שכן בנו בה", הסביר. "הסקרנות גברה בי כשביקרתי בבניין איינשטיין בפוטסדם, שבנה מנדלסון. היה לי ברור שמדובר באמן גאון.

לאחר שקראתי את מכתביו ללואיז ואת יומניה, התחבר לי הכל לסיפור על אמן שרצה לשנות את העולם באמצעות עיפרון

המסע ארך שבע שנים, ובסרט שולבו עבר והווה, דוקומנטרי ונרטיב". ב-1935 הגיעו בני הזוג מנדלסון לגור בירושלים. מנדלסון האמין באוטופיה חברתית ובדו-לאומיות, ושאף לדיאלוג בין הסביבה לבנייניה. הוא תכנן כמה בניינים בירושלים ואת בית משפחה ויצמן ברחובות, אך כשלא זכה במכרז לתכנון האוניברסיטה העברית, עזב את הארץ מתוסכל. ב-1941 הציג ב-MoMA בניו יורק (כשביום הפתיחה התרחשה המתקפה היפנית על פרל הרבור). הסרט הוא אינטרפרטציה קולנועית לאחד הפרקים המרתקים בהתפתחות באמנות והאדריכלות המודרנית.
72 דקות, בימוי ועריכה: דוקי דרור. צילום: פיליפ בלאיש. לטריילר (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.1.12

מטבע עובר לסוחר

עם העיסוק בצדק חברתי והמחאות הגוברות על השיטה הקפיטליסטית, רק טבעי שנחשוב על כסף

לאור שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שחלים בעולם, עולה השאלה איך ייראה הכסף במאה הנוכחית: האם לחומרים שהכסף עשוי מהם תהיה משמעות? ומה יהיה הקשר בין הסמל והמרקם לצורכי השימוש בו? "שטרות הכסף והמטבעות כפי שאנחנו מכירים עברו במהלך השנים תהפוכות ברמת החומר והצורה. במבט קדימה אפשר לנבא שיחולו שינויים מהותיים", אומר המעצב הישראלי אלון רזגור, אוצר תערוכת עיצוב בשם "מטבעות העתיד", המציגה אמצעי תשלום אפשריים בעוד עשור או שניים.

21 מעצבים מתמודדים עם הנושא הטעון "כסף", ומציעים פרשנות אישית ביקורתית, הומוריסטית, שאינה בוחלת בניתוץ מוסכמות חומריות וצורניות

אפשר לראות התייחסויות סנטימנטליות לכסף, התייחסות עתידנית ולפיה יוחלף החומר במידע, וכן שימוש בסיבים אלקטרוניים לצד פשטות חומר, ברוח המחאה החברתית. פירוק ה"כסף" ממשמעויותיו הסימבוליות, בחינתו וארגונו מחדש, מצליחים להביא בחלק מהמקרים מבט מחודש ורענן בנושא.
בין העבודות המוצלחות בתערוכה אפשר לציין את "השקל המצטבר" של קבוצת אוממי, שיצרו באמצעות מחשב מבנה תלת-ממדי בעל מנות כסף שאפשר לחוש את כמותן הריאלית, בניגוד לכסף הממוחשב של כרטיסי אשראי והעברות בנקאיות; מנגד, אורי סאמט מציע את שפת הברקוד כשפה אוניוורסלית להעברת ערכים כספיים. צריבה גרפית שניתנת לסריקה על ידי טלפון חכם תגלה את הערך הנקוב; וגישה חתרנית מגיעה מכיוונו של עזרי טרזי, שמציע לכל אחד לצייר לעצמו את השטרות המתאימים לו – ציור פשוט על קרטון, אנטיתזה לריכוזיות ולתלות האנושית במטבעות ובשטרות הבינלאומיים, שערכם בימים אלה נתון בספק.
קיום התערוכה במוזאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, השייך לבנק דיסקונט, מרסן מעט את רוח המהפכה, בהתחשב בכך שלא משנה איך יעוצב המטבע החדש – מן הסתם הוא ימשיך להיות בידי אותם מוקדי כוח.
מטבעות העתיד, מוזאון הרצלילינבלום, רח' הרצל 13, ת"א. עד סוף פברואר. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.12.11

דחלילים אקטואליים

אורי אליעז, אמן ומעצב, הוא אולי הדאדאיסט האחרון שעדיין יוצר בימינו ברוח האסמבלאז'

אליעז מקבץ מיני חפצים ואלמנטים אחרים שאיבדו את תפקידם המקורי בחופי יפו, הופך אותם לבובות גדולות, ומכנה אותן "דחלילים". בעבר עסק אליעז בעיצוב תפאורות לתאטרון ובאיור ספרי ילדים, וניכר שאלה השפיעו על סגנון הפיסול שלו. את כוחן המרבי של עבודותיו אפשר לחוות ממקבצים קבוצתיים של הדמויות הביזאריות, שנראות כמו שחקני תאטרון. חלקיהם של אלפי חפצים שהושלכו לפח ונאספו על ידי אורי אליעז הפכו בכישרון רב ובדמיון יצירתי ליצורים בעלי חזות נאיווית בהשראה אפריקנית, שמתקשרים למגמות העכשוויות בעיצוב ואמנות, מגמות שמתגעגעות לעבר, לפרימיטיוויזם ולנאו-סוריאליזם. אורי אליעז יצר עשרות פסלים בין השנים 1985 ל-1986, וכ-100 מהם מוצגים כעת בגלריה ויטרינה של המכון הטכנולוגי בחולון. אף שהיצירות נעשו בשנות ה-80, הן רלוונטיות גם בימים אלה ואפילו רעננות.
התערוכה עד 14.1.2012 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.11.11

קאמבק

המעצב יונתן קופרמן מחזיר את הרדי מייד לתמונה בעיצוב מוצרים ברוח הומוריסטית על גבול הסוריאליזם, בתערוכה ששמה נוסטלגי לא פחות מהמוצרים: "פעמיים גזוז". בתערוכה אפשר לראות ממטרה ישנה שהפכה לגוף תאורה, תלת-אופן ישן שמשמש כבסיס למנורה עשויה מכובע פלדה ישן, מטחנת בשר מוארת ועוד מיני חפצים עתיקים שקופרמן מוצא בשוקי פשפשים בארץ והופך למוצרים בלתי צפויים, אם כי שימושיים ביותר. קופרמן מתמקד בחפצים המשקפים הווי ותקופה בחיי הארץ מראשית המאה הקודמת ועד שנות ה-60 שלה. על התוצאות הסופיות אומר המעצב:

"אף על פי שאני יודע מה אני רוצה לעשות בחפץ שאני מוצא, יוצא פתאום משהו אחר, כי לחפץ יש רצון משלו"

התערוכה ממחזרת חפצים ישנים, ועל הדרך מנקה אבק מטרנד הרדי מייד. גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב. עד 12.11 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    זוהי ההוכחה שכל דבר שנזרק לזבל יכול להיות אוצר אם רק נותנים לו הזדמנות. מדליק!

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.10.11

פיצ'פקעס

13 מעצבים ישראלים רוצים שתִראו להם את הבוידעם

לא נחדש לכם אם נאמר שהתרבות שלנו מקדשת את רוח הנעורים, חותרת לאנטי-אייג'ינג ונגועה בזלזול לישן, בניגוד לתרבויות שמעלות על נס את הסבתות הגדולות, שמעבירות מסורות עתיקות לדור הצעיר ומשמרות את הרוח השבטית המאחדת. תערוכה בגלריה פרדיגמה מאפשרת הצצה למה היה קורה אילו באמת היה לנו כבוד לכל אותם אובייקטים קטנים שקישטו לסבתא שלנו את המזנון.
בניסיון להתבסס על עולם חזותי שהולך ונעלם, מוצגת בימים אלה תערוכה בשם היידי "בובה מייסעס", שמבקשת לגעת באובייקטים, חומרים ומרקמים שסר חינם. זיכרונות חזותיים מקבלים כאן פרשנות עכשווית, שמביאה בחשבון טכנולוגיות חדשות ומנסה לשנות את ההקשר השימושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי, אוצרי התערוכה, משלבים 13 מעצבים ישראלים מדור הביניים והדור הצעיר במגוון עבודות שנוגעות בחומרים ובטכניקות נוסטלגיות. בין המשתתפים: עדו אביעד, עמי דרך ודב גנשרוא, יעל הולנדר, אסתר ילוז, איילון ערמון, אלינור פורטנוי, רדיש ואחרים.
בובה מייסעס. גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב, עד 14.10 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
19.9.11

קוזיול בעלייה

פלסטיקי, צבעוני ומשוחרר מעכבות: קוזיול זורקת צבע בעולם מונוכרומטי

קוזיול נוסדה בשנת 1927 על ידי Bernhard Koziol כסדנה לעיבוד שנהב, ולאחר שרכשו מכונה ליציקות פלסטיק בשנת 1935, החלו לייצר מוצרי פלסטיק. המוצרים הפכו עם הזמן לאייקונים ידועים שזוכים בפרסים בינלאומיים. בדומה לחברת Alessi האיטלקית, גם בקוזיול מקפידים לשלב מעצבים ידועים דוגמת Alessandro Mendini ו-Rene Barba. המוטו של החברה הוא עיצוב עם חיוך, ואכן, סגנון פופי ודימויים שכמו נלקחו מחוברות קומיקס עליזות – שולטים במרחב. אם עד היום היה אפשר להשיג חלק מהמוצרים באופן אקראי, כיום אפשר להשיג את מוצרי קוזיול באתר הישראלי הרשמי של החברה. אם תקפצו לשם, תגלו גם את הצפרדע הישראלית: פרויקט סטודנטיאלי, שנערך במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, שאומץ על ידי קוזיול והפך לאחד ממוצרי המדף שלה. עידן ארבל, בוגר המחלקה, עיצב את FRED – צפרדע בעלת לשון נשלפת שהיא בעצם סרט מדידה באורך 150 סמ”ר. העיצוב, שענה לרוח החברה, שדוגלת בעיצובים פשוטים למשרד ולבית, עשויים פלסטיק צבעוני ובעלי הומור, הושק בפברואר השנה ומוצע למכירה בכל העולם כחלק מקולקציה חדשה.

מנויי reDesign, יקבלו בניוזלטר הקרוב 15% הנחה ברכישה באתר קוזיול.
אינכם מנויים? אל דאגה, הירשמו כאן, והניוזלטר עם ההטבה בדרכו אליכם.
(אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
30.8.11

חומר ביד היוצר

הוא שיגע את זהה חדיד, הלהיט את קארים ראשיד, רון ארד יושב עליו ורוס לבגרוב משחק אתו. קוריאן: כשעיצוב שולט בחומר

קוריאן הוא חומר נפלא למעצבים ולאדריכלים משום שהוא מאפשר שליטה, גמישות ודינמיות. כשמגבלות החומר מפנות את הדרך, נותר הכישרון של המעצב לבדו. ממשטחים סטנדרטיים התקדם הקוריאן, ובשנים האחרונות הוא דופק הופעה גם במטבח, בסלון, בחדרי האמבטיה, גולש לתצוגות בתערוכות עיצוב נחשבות כסלון מילנו (אפילו כהן הנעליים מנולו בלניק העדיף להציג את יצירותיו על רקע הקוריאן), ומגיע עד לסט של הסרט האולטרה-מעוצב "טרון".
אם זה משטחי עבודה, חיפויי קירות או אמבטיות מרהיבות בחלקותן, מלבד יתרונותיו ליצירתיות, הקוריאן הוא בעיקר ידידותי לסביבה, מה שהופך אותו לשם הכי חם בתעשייה.

שני שליש אלומיניום הידרוקסיד ושליש אקריליק שנרקחו ב-1967 על ידי חברת דופונט, הפכו במהרה לאחת ההמצאות הנחשקות בעולם העיצוב

תחילה שימש הקוריאן כחומר למשטחים, אבל תכונותיו המיוחדות, ובהן חוזק, אפשרות עיבוד, חיבורים טבעיים (ללא "תפרים") ויכולת להשתלב עם חומרים אחרים כמו עץ, זכוכית ואבן, הפכו אותו לחומר גלם חביב על מעצבי-על.
כחומר אנטי-בקטריאלי שאינו פולט ריחות וקרינת רקע, הקוריאן אידיאלי כמשטח לעבד עליו מזון. פני השטח שלו יכולים לקבל יותר מ-110 צבעים שונים שנחשבים "ירוקים". כחלק מהמגמה הכלל-עולמית של שמירה על הסביבה, חברת דופונט משלבת צוותי חשיבה הבוחנים את הפן הירוק של פס הייצור, בדרך עיבוד החומרים ובמוצר הסופי. בזכות עמידותו לאורך זמן והיכולת לתקנו בקלות, הקוריאן סביבתי במיוחד. קל לשנעו ולמחזרו, והכי חשוב – הוא לא מייצר ריאקציה כימית כשהוא בא במגע עם חומרים וכימיקלים, מה שהופך אותו לחומר מועדף לשימוש במטבחים. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
25.7.11

מרעננים מסורות עתיקות

נבחרת חדשה סיימה זה עתה את לימודי האמנות והעיצוב בישראל, ואת הישגיה אפשר לראות בימים אלה בתערוכות סוף השנה של האקדמיות והמכללות ברחבי הארץ. גם השנה עסקו הבוגרים באותם נושאים: חברה, פוליטיקה וטבע, וכן במתן פרשנויות חדשות למסורות עתיקות – תוך ניפוצן.

הנושאים מעט משומשים, אך חלק מהעבודות מביאות עמן רוח מרעננת

בפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון אפשר לציין את מקסים צפרק, שבחר לעסוק במסורת התעשייה הקראמית מזווית חדשנית ופיתח טכניקה של ייצור כלים על ידי אקסטרוזיה (שיחול).
 אינאל מדאגי התייחס בעבודתו למסורת הצ'רקסית שממנה הוא מגיע, ויצר אקורדיון בעיצוב עדכני ולא שגרתי. סיוון מלכה הגיבה בעבודתה לאמרה השחוקה "לא משחקים באוכל", וכתגובת נגד הרכיבה סדרת משחקים מפריטים מעוצבים דמויי פירות וירקות.
באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בולטת גם השנה המחלקה לעיצוב קראמי במקוריות ובחיפוש אחר דרכים חדשות לביטויים בחומר העתיק. סדרת כלים מרצועות פורצלן של אילה סול פרידמן בקעו בתנור כפרחים הפורחים באור השמש. יוליה צוקרמן הציגה כלים מופשטים בהשראת הטבע, ומיכל פרגו הפתיעה בכלים מחומר רך דמוי ספוג בפורצלן.

במחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל, מעניינת סדרת רהיטים של שי ברנשטיין, המשלבת בין טבע לתעשייה. ניגוד בין גזע עץ לרגלי פליז יצוקות יוצר אובייקט מסקר ומעורר מחשבה

שלושת האובייקטים של דניאל גלזמן מתחום הבית: שרפרף, מנורה ומאוורר, נארזו בקופסאות שטוחות ברוח איקאה. סבטלנה יורצנקו בדקה את הדיאלוג בין גוף האדם והחפץ השימושי באמצעות כיסא וכורסה העשויים בטכניקת עִרגול, רקמה והזרקה. רמי טריף עסק בריהוט קלוע, המתבסס על מסורת של מלאכה ידנית, תוך שילוב אלמנטים של עיצוב חדשני ומתועש.

תערוכות סוף שנה 2011 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אני באופן אישי מאוד אהבתי את היצירות! גאה שזאת סדרה ישראלית בבתי הספר המקומיים! אבל למה אתם לא כותבים מה זה בדיוק כל דבר? זה יפה אבל לא כל כך מובן..

  • 02

    אני גם כן גאה יצא מרשים ומעניין

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו