18.1.12

הכובען המטורף

Piers Atkinson הוא כובען צבעוני וקאמפי שיוצר, איך לא, בלונדון

אמנם כובעים בעיצובו עיטרו את ראשיהן של בנות משפחת המלוכה באירועים רשמיים, אך את שמו קנו לו דווקא היצירות היותר אקסצנטריות שלו, דוגמת כובע הדובדבנים, שהפך לסמל המסחרי שלו: שני דובדבני ענק נוצצים בברק פלסטי' שנחים על הראש ויוצרים תמונה סוריאליסטית למראה. אטקינסון, בנה של כובענית בתאטרון, ינק מגיל צעיר את סודות המקצוע, אבל לא תכנן ללכת בדרכה של אמו. הוא פנה לצילום ועיצוב גרפי, ועבד כדי ג'יי, כמארגן מסיבות וכמעצב תלבושות. לסצנת האופנה בלונדון התגלגל דרך חברים דוגמת Fred Butler והאמן הרב-תחומי Andrew logan. ב-2008 השיק קולקציה עצמאית ראשונה, שכללה כובעים ואביזרי ראש אוונגרדיים, והוקדשה כולה למיקי מאוס ולאוזניים המפורסמות בעולם. השימוש בדמותו המשועתקת לעייפה של העכבר של דיסני הייתה רק יריית הפתיחה. בקולקציות הבאות הוא המשיך להשתעשע בציטוט ופירוק של דימויים פופולריים מזוהים, כמו ברבי והבננה של אנדי וורהול.

נושאי ההשראה שלו מתכתבים תמיד עם עולם הזוהר, על היופי והכיעור שבו, ומציגים מיקס של רומנטיקה וטראש, שיק וביזאר

בקולקציה האחרונה שלו הייתה זו הסצנה האלמותית מהסרט Blond Venus, שבה, במהלך מופע קברט, כשהיא מוקפת זמרות רקע בלבוש כאילו אפריקאי, פורצת מרלן דיטריך מתוך חליפת גורילה ושרה את Hot Voodoo. אטקינסון עושה מחווה בקולקציה זו למלאכותי, למזויף ולפנטסטי, תוך שהוא קורץ באירוניה גם לרומנטיזציה ההוליוודית שעשו לאפריקה, כשדימו אותה לג'ונגל טרופי קסום ורוחש יצרים.
מומלץ ביותר לבקר באתר של אטקינסון ולהתרשם מקולקציות העבר שלו. שימו לב לרשימת הקרדיטים והתודות הארוכה שמלווה כל קולקציה. מתחבאות בה פנינים כמו מוזיקה מומלצת והקדשות מרגשות ומצחיקות לצוות שלו ולבני משפחתו.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.1.12

חפצי לב

עוד רגע קט פיה תניף שרביט, והדוממים מבית רדיש – יתעוררו לחיים

שולחן ענוג בשם "פרימה בלרינה"; "ווטרשיפ" – משפחת ארנבים מאלומיניום (בהשראת ספרו הידוע של ריצ'רד אדמס "גבעת ווטרשיפ"); שמלת פיקניק בשם "נורית" (Buttercup, מ"הנסיכה הקסומה"), או פסל בדמות הגולם היהודי – אין ספק שהפריטים של Reddish ניחנו באישיות כובשת.
סטודיו רדיש הישראלי שהוקם ב-2002 על ידי בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, סומן כבר בתחילת דרכו כמבטיח. כמעט עשור אחר כך אפשר להכריז שהוא גם מקיים. השניים (זוג בסטודיו ובחיים) מעידים שהם משקיעים הרבה זמן "בעזרה לאובייקטים להרגיש טוב יותר עם עצמם", והאמפתיה אכן ניכרת, בין שהאובייקט הוא רהיט, גוף תאורה, תכשיט או פסל.

בפרויקטים החדשים: Dov, ריהוט המחבר בין חומריות הקלקר לאלומיניום, שממש מתחשק לשלוח אצבע ולפורר אותם בחמדה, ו-Sucker – ארונית שנדמה כי נטבלה בשיטת טאי דאי המיועדת בעיקר לבדי בטיק, וחושפת מרקם טבעי שבהדרגה הולך ולובש סינתטיות

on\off – מנורת עמוד אייקונית בסיסית וחפה מעיטורים, מקבלת טוויסט חמוד שמהדהד לפיקסאר: כשהמנורה דולקת, היא נראית ככל מנורה תמימה וביתית, אבל במצב כבוי, חלקו העליון של גוף התאורה מוטל על הרצפה, כפרח שקמל.
בסדרה המתוקשרת Yakuza גילה הצמד רגישות מיוחדת לחומר, כשקעקע (דיגיטלית) קעקועים בסגנון היאקוזה על גבי רהיטי עץ בעלי גזרות גאומטריות פשוטות ושמנמנות – משל היה העץ עור אדם.
את תוצריו של הסטודיו אופף ניחוח נעים של חדשנות, תחכום ואיכויות אסתטיות קפדניות, אשר שומרות על קשר הדוק בין תעשייה לקראפט. אז אם מתחשק לכם לפגוש אובייקט לשיח שנון, האתר שלהם הוא המקום.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.1.12

כיבושי טרויקה

TROIKA_SHOAL from Troika on Vimeo.

פינג פונג עם רון ארד, ענן מלהיב בהית'רו ומיצגים במוזאונים: קולקטיב בתנועה

Troika הוא קולקטיב שייסדו Eva Rucki ,Conny Freyer ו-Sebastien Noel ב-2003, בעת לימודיהם בלונדון. עבודותיהם – פסלים ומיצגים אקספרימנטליים, חוצות פרקטיקות שונות ותחומים שלא נפגשים בדרך כלל. הם נוטים לשלב רב-ממד דיגיטלי ביצירותיהם, ומפגישים אותו עם חומרים ונושאים שהדיגיטליות זרה להם. מפגש בין חשיבה מדעית לאמנות מופשטת, כשהתנועה תמיד נוכחת, הופך את חלק מהעבודות למהפנטות ממש.

בזמן שרבים מדקלמים: "חיבור עולמות אינטראקטיוויים עם שדות נושנים", נדמה שחברי טרויקה יודעים גם לספק את הסחורה וליצור חוויות שמעוררות מחשבה בפס רחב, וזאת מבלי לוותר על אפקט ה-wow

כך אפשר לראות את "ענן", עבודה שמוצבת בטרמינל 5 בשדה התעופה הית'רו, ומתכתבת עם לוחות הטיסות שקדמו לעידן הדיגיטלי, שבהן נכתב הטקסט בכרטיסיות מכניות. מדובר בפסל דיגיטלי באורך חמישה מטרים שמצופה ב-4638 נקודות מתכת שיכולות להסתובב על צירן ב-180 מעלות. סיבוב הנקודות יוצר אנימציות מהפנטות על גוף הפסל, ומשמיע קול מכני נעים.

'Cloud' by Troika, 2008 from Troika on Vimeo.

עבודה מומלצת נוספת של החבורה היא Restless Bats, סדרה שנוצרה כשהוזמנו לעשות משהו עבור פתיחת תערוכת הרטרוספקטיווה של רון ארד. הם יצרו מבחר מטקות טניס שולחן בעלות טוויסטים שונים, כולם קשורים לעבודותיו הידועות של ארד. כך נולדו סטים של מטקות: מטקות עם לדים שמאייתים באוויר, לפי תנועות המטקה, את המילים "פינג" ו"פונג", מטקות מחלקי מכונית רובר (בהתייחסות לכיסא המפורסם הראשון של ארד), ועוד.
עבודותיהם נמצאות באוספים הקבועים של המועצה הבריטית, מוזאון ויקטוריה ואלברט, MoMa ומוזאון ישראל (שזיהה את הפוטנציאל שלהם עוד בשלב מוקדם יחסית). בימים אלה הם מציגים בתערוכת העיצוב "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון.
Troika


Green Map (2010), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Thixotropes (2011), by Troika

Thixotropes (2011), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Green Map (2010), by Troika

Restless Bats (2010), by Troika

Restless Bats (2010), by Troika

Cloud (2008), by Troika

Cloud (2008), by Troika

תגובות

  • 01

    וואו. מדהים!

    אילת ר16.1.12
  • 02

    מהפנט מרחיב את הלב כמה יופי

    ענת16.1.12
  • 03

    וואוו, מדהיייים!!! מושך עיין והמיקום שלו במקום הנכון.

    לורינה16.1.12
  • 04

    העבודה עם הגשם של טרויקה שמוצגת במוזיאון ישראל מהממת. אין כמו לחוות את העבודה על אמת

    דבי26.1.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.1.12

שיר לכת

"היא מהלכת ביופי
כמו הלילה. אולי לכן
נהגים לא רואים אותה"

השיר הזה, קריצה אירונית לשיר ידוע של המשורר לורד ביירון, הוא חלק מפרויקט אמנות המוצג בימים אלה ברחובות ניו יורק. הפרויקט, שנקרא Curbside Haiku – "הייקו על שפת המדרכה", משלב בין איור, שירת הייקו ומניעת תאונות דרכים. שלטים בתריסר עיצובים, שמאפיין אותם שימוש באיורים סמליים מוכרים ובצבעוניות עזה, נתלו על עמודי תאורה בסמוך למוסדות תרבות, לבתי ספר וכן באזורים מועדים לפורענות, שהתרחשו בהם תאונות דרכים רבות. השלטים מעבירים מסר פשוט וחד-משמעי: כולם – הולכי הרגל, נהגים ורוכבי אופניים – אחראים במשותף למניעת תאונות דרכים.

"Curbside Haiku מבקש למזג אמנות פומבית עם מודעות ציבורית; הדימוי נועד להזריק מעט יופי ועליזות לשטחים הציבוריים, והשירה אמורה להדגיש את הממד המציאותי של המסר"

הטקסטים האירוניים שמלווים את השלטים נועדו למשוך תשומת לב ולעורר חיוך: "דמיינו עולם // שבו כל צעד שלכם חשוב // ברוכים הבאים לעולם הזה". והם משתעשעים לא רק עם שירה, אלא גם עם קלישאות ניו יורקריות טיפוסיות: "רוכב אופניים כותב תסריט // העלילה כוללת דרמה בנתיבי האופניים // כמה משעמם" (במקור: pedestrian, שמשמעותו גם הולך רגל).
"לשירה יש הרבה כוח. אפשר לומר לאנשים 'לך', 'עצור', 'הבט לכל הצדדים', אבל אפשר גם לשנות מעט את הניסוח. זה מה ששירה עושה, והמילים הללו מקבלות עוצמה חדשה", אמר John Morse, האמן שעומד מאחורי היוזמה התחבורתית הרעננה הזאת.
מורס, אמן קונספטואלי שעובד בניו יורק ובאטלנטה, יזם בעבר פרויקט דומה, Roadside Haiku שמו, שבמסגרתו תלה 500 שלטים ברחבי העיר אטלנטה, שבמקום מסרים פרסומיים לרווחים מהירים, שידוכים וירידה במשקל, כללו מכתמי שירה קצרים. חלק מ-200 השלטים הפזורים בכל רובעיה של העיר כוללים רק איור וקוד QR, שניתן לסריקה בטלפון חכם, אחרים כוללים גם טקסט וגם איור זה לצד זה, וכולם ניתנים לרכישה כפוסטרים, כאשר ההכנסות מוקדשות ליוזמות למניעת תאונות דרכים.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו