19.4.12

כנסו, כנסו

אז איך תרצו את חזית הקופר יוניון שלכם?

Anonymous.d, פלטפורמה אינטרנטית שמטרתה לחשוף מעצבים כישרוניים ואנונימיים מרחבי העולם, מקיימת בכל שלושה חודשים תחרות פתוחה בנושא משתנה. "אנחנו מחפשים מעצבים כיפיים וחכמים שטרם נחשפו", הם אומרים. המועמדים אינם מזדהים והשיפוט שואף להיות בלתי מוטה מגדר, לאום וכו'.
ברוח ההפיכה מאנונימי למפורסם, או בניסוחם: Where Anonymous becomes NoNonymous, הם משאירים חלק מהשיפוט לקול הציבורי, ו-20% משקלול הציון הסופי מבוססים על "לייקים" בפייסבוק.
התחרות הנוכחית: עיצוב חזית תלת-ממדית לבניין Cooper Union בניו יורק. החזית הזמנית תשמש כגלריה חיצונית לאמנות עכשווית. מתוך מאות פרויקטים העפילו 25 לשלב הגמר, והם עומדים כרגע לשיפוט הקהל. שמענו שגם צמד מישראל עלה לגמר.
באתר תוכלו לראות את הפרויקטים שעלו לשלב הגמר, ובפייסבוק תוכלו גם לתמוך ולהצביע. בסוף התהליך ייבחרו שלושה פרויקטים ויוצגו בתערוכה בניו יורק ואחד מהם ייבנה כמתוכנן.
התחרות נסגרת היום בחצות!

להצבעה (לירית לבני להב)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
12.1.12

שיר לכת

"היא מהלכת ביופי
כמו הלילה. אולי לכן
נהגים לא רואים אותה"

השיר הזה, קריצה אירונית לשיר ידוע של המשורר לורד ביירון, הוא חלק מפרויקט אמנות המוצג בימים אלה ברחובות ניו יורק. הפרויקט, שנקרא Curbside Haiku – "הייקו על שפת המדרכה", משלב בין איור, שירת הייקו ומניעת תאונות דרכים. שלטים בתריסר עיצובים, שמאפיין אותם שימוש באיורים סמליים מוכרים ובצבעוניות עזה, נתלו על עמודי תאורה בסמוך למוסדות תרבות, לבתי ספר וכן באזורים מועדים לפורענות, שהתרחשו בהם תאונות דרכים רבות. השלטים מעבירים מסר פשוט וחד-משמעי: כולם – הולכי הרגל, נהגים ורוכבי אופניים – אחראים במשותף למניעת תאונות דרכים.

"Curbside Haiku מבקש למזג אמנות פומבית עם מודעות ציבורית; הדימוי נועד להזריק מעט יופי ועליזות לשטחים הציבוריים, והשירה אמורה להדגיש את הממד המציאותי של המסר"

הטקסטים האירוניים שמלווים את השלטים נועדו למשוך תשומת לב ולעורר חיוך: "דמיינו עולם // שבו כל צעד שלכם חשוב // ברוכים הבאים לעולם הזה". והם משתעשעים לא רק עם שירה, אלא גם עם קלישאות ניו יורקריות טיפוסיות: "רוכב אופניים כותב תסריט // העלילה כוללת דרמה בנתיבי האופניים // כמה משעמם" (במקור: pedestrian, שמשמעותו גם הולך רגל).
"לשירה יש הרבה כוח. אפשר לומר לאנשים 'לך', 'עצור', 'הבט לכל הצדדים', אבל אפשר גם לשנות מעט את הניסוח. זה מה ששירה עושה, והמילים הללו מקבלות עוצמה חדשה", אמר John Morse, האמן שעומד מאחורי היוזמה התחבורתית הרעננה הזאת.
מורס, אמן קונספטואלי שעובד בניו יורק ובאטלנטה, יזם בעבר פרויקט דומה, Roadside Haiku שמו, שבמסגרתו תלה 500 שלטים ברחבי העיר אטלנטה, שבמקום מסרים פרסומיים לרווחים מהירים, שידוכים וירידה במשקל, כללו מכתמי שירה קצרים. חלק מ-200 השלטים הפזורים בכל רובעיה של העיר כוללים רק איור וקוד QR, שניתן לסריקה בטלפון חכם, אחרים כוללים גם טקסט וגם איור זה לצד זה, וכולם ניתנים לרכישה כפוסטרים, כאשר ההכנסות מוקדשות ליוזמות למניעת תאונות דרכים. (רוני שני)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.11.11

ראיון עם דניאל ליבסקינד

לרגל עשור לנפילת מגדלי התאומים, ראיון עם מתכנן מרכז הסחר העולמי החדש

בגיל 13 עבר דניאל ליבסקינד עם משפחתו מישראל לניו יורק, ושם ביסס את מעמדו כאחד האדריכלים המובילים. יחד עם נינה אשתו הוא מנהל משרד אדריכלים משגשג שמטפל בעשרות פרויקטים בו-זמנית. ב-2003 זכה בתחרות לתכנון מרכז הסחר העולמי החדש, שנפתח לא מכבר. לזכר עשור לנפילת מגדלי התאומים, הוא עונה לשאלות בתחנת הרדיו WNYC.

מה למדת מלראות את מרכז הסחר העולמי הראשון הולך ונבנה? הייתי סטודנט ב-Cooper Union באותה תקופה. למדתי עד כמה רחבה התשתית, זו הייתה קפיצה קוונטית בקנה מידה של ניו יורק, קפיצה שלא הייתה פופולרית בקרב הרבה אנשים. כסטודנטים לארכיטקטורה, תמיד אמרנו "אלוהים, זה באמת הולך לשנות את ניו יורק באופן מהותי". וכמובן, זה מה שקרה. המגדלים הפכו לאייקון.

כשעבדת על תוכנית האב, זה היה לך בתודעה? אפילו יותר מכך. חשבתי למשל לא לבנות שני מגדלים ענקיים או אפילו שלושה, אלא לפזר את הצפיפות של החלל המשרדי. יש לנו עשרה מיליון רגל רבוע של חלל משרדי. במקום לרכז את הכל בשני בניינים, אמרתי שנחלק אותם בין חמישה בניינים. כך שהבניינים יכולים להיות נמוכים יותר, הם יכולים להיות בטוחים יותר, ולהעניק מראה טוב יותר לרחובות. אין להם את מנהרות הרוח האלה. ועבורי, הם קשורים יותר לדאון טאון ההיסטורי של ניו יורק.

האם ליום השנה העשירי יש סימבוליות מיוחדת עבורך? מובן שלתאריכים כאלה יש משמעות. לא היינו אנושיים לולא זכרנו, והטרגדיה הזאת, שאנשים רבים כל כך נספו בה, באמת שינתה את העולם. האירוע הזה שינה כל אחד מאתנו כתושבי ניו יורק, כאמריקאים, כמו שזה שינה אנשים בעלי רצון טוב בכל רחבי העולם.

התחייה של ניו יורק, עם מקום עירוני ציבורי חדש, עם חיים שנעים לתוך המאה ה-21, היא התגובה הטובה ביותר לטרור. יום השנה צריך לשלב זיכרון, אך גם להניע את ניו יורק קדימה

מה יראו אנשים בעוד 20, 100 שנה מהיום, כשיבקרו במרכז הסחר העולמי? המרכז יהפוך לחלק מהרקמה של ניו יורק. זו פיסת נדל"ן, אבל יש בה משהו מיוחד, זו קרקע מקודשת. זו הסיבה שבתוכנית האב שלי בניתי רק על בערך חצי מהשטח. חשבתי הרבה על הוריי, שעבדו בסדנאות יזע באזור מנהטן. הם לא נמצאים במגדלים הגבוהים, הם ברחובות ניו יורק, ברכבת התחתית. אנחנו נותנים להם, לתושבי ניו יורק, מקום יפה, מעורר השראה ומחובר להיסטוריה. לא תוכל לחוות את זה דרך הטלוויזיה או האינטרנט. תצטרך לעמוד בפארק, ולהרגיש שאתה יכול לרדת כל הדרך למטה עד ליסוד – כל הדרך עד למקום שבו התרחשה הטרגדיה. אני חושב שהמקום יהיה מקור השראה אפילו עוד 200 שנה.


מהי בעיניך המשמעות של "קרקע מקודשת"?

החלטתי לא לבנות במקום שעמדו בו המגדלים. זה חלל מיוחד שאתה חש בו את ההיסטוריה לעומק, כי אתה יכול לרדת 75 רגל עד ליסוד – לחוות את קיר היסוד המדהים

לו התמוטט הקיר, הוא היה מציף את הרכבת התחתית של ניו יורק בסוג של אפוקליפסה. אבל הקיר החזיק מעמד, וחשבתי לעצמי "מהיסוד הזה של הטרגדיה צומח הבסיס למגדלים". זה מקום שיש לו אור מיוחד. מיקמתי את המגדלים בשולי האתר, כך שלא יטילו צללים גדולים באתר עצמו.

הקיר הזה הוא החלק בעל החשיבות הסימבולית הגדולה ביותר? הקיר הוא בהחלט חשוב. בדרך כלל כשאתה רואה יסודות, אתה רואה את זה ברומא או אתונה, אלה יסודות של עבר מת. כאן הקיר הוא יסוד חי שתומך באתר. הוא עדיין ממשיך לעורר בנו השראה באמצעות זיכרון, אבל גם באמצעות העתיד.
ישנם אלמנטים סימבוליים נוספים: 1776, התאריך של הצהרת העצמאות, זו הפסגה של מגדל 1; אלומת האור. נוסף על כך, כשאתה מגיע מהצד המזרחי של האתר, בכניסה לאנדרטת הזיכרון יצרתי חלל שמוגדר על ידי שני קווי אור: 8:46 בבוקר, כשהמגדל הראשון נפגע, ו-10:28, כשהמגדל השני התמוטט, וזה הצוהר המרכזי של טרמינל PATH היפהפה שנמצא בבנייה. ככה שאפילו באור של ניו יורק יש זיכרון, בקו הרקיע ובשמיים, ואני חושב שאפילו נוסעים עסוקים בדרך לעבודה יגיבו לזה. הם עושים פעולות יומיומיות, אבל יש פה משהו משמעותי, משהו לחשוב עליו, משהו שלא הופך את ניו יורק לרשימה פסימית, אלא מעביר את האופטימיות הבלתי ניתנת לעצירה שמאפיינת את ניו יורק.

יש אמן מסוים או צליל שהיווה השראה למרכז הסחר העולמי החדש? חשבתי על צליל סימפוני, אתה יודע, דה-דה-דה-דאאאאם… אתה חושב על המרכז, ועוצמת הזיכרון צריכה להכות בך ובו-זמנית לאשר, כמו בסימפוניה החמישית של בטהובן. אבל אתה צריך להעביר גם את הרחובות, את האיכות הגרשווינית של ג'ז, המקריות של ההתרחשות. זה סוג צליל של מולטימדיה.

תוכל לקחת אותנו לסיור אודיו מודרך באתר? במרכז יש את האוברטורה. זו ההתחלה. זה הביט הראשון של החמישית, שגם מכין את הבמה לדממה של האתר. כשאתה מתקדם הלאה לרחוב, נע מזרחה, אתה מקבל את ברודוויי – בוגי ווגי, גיוון, טרמינל PATH, התחנה, רחוב צ'רץ'. מצפון לדרום וממזרח למערב – אתה מקבל מלודיות שונות בגריניץ', "אמריקאי בפריז", צלילי רחוב, בלוז. יש אלמנטים שונים, אבל אחדות הצליל של העיצוב משלבת אותם יחד, וזו מעין חוויה משותפת. נתתי לפרויקט את השם "יסודות זיכרון", כי בלב הזיכרון נמצא היסוד לניו יורק של המאה ה-21. הזיכרון הופך ליסוד, והיסודות הם בלתי נשכחים, זו הקומפוזיציה.

לראיון במקור (תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    I really dont see anything special in the design solution! it just another group of the same old buildings seen the last 20 years, surrounded by verbal nonsence

    elliot levert15.11.11
  • 02

    אני מאוד מתרגשת.

  • 03

    זה לא יפה. אפילו מכוער.

    אורי30.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.11.11

קרקס ניו יורק

העירו את הבובות, Pictoplasma עומד להתחיל!

Pictoplasma, ארגון המוקדש לאמנות עיצוב הדמויות ומקדם את הסצנה בכל דרך ססגונית אפשרית עוד מ-1999, מקיים את אחד הפסטיבלים הכי צבעוניים, מעוררי השראה ושובי לב שנתקלנו בהם. זה קורה אחת לשנה במשך כשבועיים בברלין (אפריל 2012 לפניכם), כשמעצבים וחובבים עולים לרגל להפנינג ומינגלינג יצירתי (כולל מסיבות שוות). בין פסטיבל אחד למשנהו ישנם אירועים קטנים שמניבים תענוג אינסופי. אחד כזה קורה ממש עכשיו בניו יורק: ב-3 בנובמבר ולמשך ארבעה ימים תתקשט העיר במקבץ תערוכות ובכנס יוצרים בן יומיים. הדיונים בכנס יתרכזו בתרבות עיצוב דמויות עכשווית, תוך התייחסות למגוון רחב של מדיה ודיסציפלינות כמו איור, עיצוב גרפי, עיצוב משחקים, אופנה, אמנות ורובוטיקה.

בין ים הדמויות המרתקות שתוכלו לפגוש (אנושיות ומואנשות), ניווטה את דרכנו המאיירת וחברת המערכת טימור דברה. הנה כמה מהמלצותינו

שווה לשמוע את Ben & Julia, שחברו יחד ב-2006 ויוצרים עבודות פלסטיות במדיה מעורבת וזוכים להכרה; Siggi Eggertsson מצליח להביא טוויסט ייחודי לאמנות פיקסלים שהפכה מעט שחוקה; גם Genevieve Gauckler, שנותרה מעניינת לאורך כל הקריירה שלה, מצליחה לחדש עם דמויותיה המובחנות; מעט שונה בנוף הוא היוצר האמריקאי Mark Jenkins מווירג'יניה, הידוע במיצגי רחוב מקוריים וסוריאליסטיים הכוללים שלטי רחוב שהופכים לסוכריות על מקל, כיכרות שעושות הסבה לקרוסלות ועוברי אורח שלוקחים חלק פעיל בעבודותיו; ואחד החביבים הוא Joshua Ben Longo, שזוכה להצלחה אמנותית ומסחרית. מדובר ביוצר רב-תחומי שאף מלחין מוזיקה, ושלמראה הבובות המשוגעות שלו קשה להישאר אדישים.
בכנס יופיעו גם שמות מוכרים כמו  Tim Biskup ,Gary Taxali ו-Jon Burgerman, שאמנם לא חידש מזה זמן מה אבל תמיד נעים לראות אמן סופר-מוכשר.

הכנס: 4-5.11, בבית הספר לעיצוב Parsons
התערוכות: 3-6.11, ברחבי העיר

(לירית לבני להב)

תגובות

  • 01

    [...] כה נחמד האתר של האמן המופלא Florentijn Hofman, שמתארח עכשיו בפיקטופלזמה בניו יורק, עורר את געגועינו לברווזוני אמבטיה אהבתם?קרקס ניו יורק [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
31.3.11

הסעודה האחרונה

"המסעדה הראשונה בעולם שמתייחסת לעיצוב כמו לספיד-דייטינג”, כך נכתב על What Happens When – מסעדה הממוקמת בסוהו במנהטן, שבתחום כה תחרותי מצאה דרך רעננה לצוד את תשומת לבו של הקהל השבע. מה בתפריט? במשך תשעה חודשים בשנה, בכל חודש משנה המסעדה את עיצוב הפנים שלה יחד עם התפריט והפלייליסט. מי במטבח?

שף אחד, שני מעצבים, מלחין וצלם עובדים מחודש לחודש כדי להפוך את המסעדה לחוויה חדשה

התמות נבחרות בהשראת רעיונות של סועדים (התורמים מכספם לעיצוב המחודש). כך, לסועדים נכונה פעם חוויית חורף נורדי מלא הוד, או עיצוב רומנטי על גבול הקיטש ברוח חג הוולנטיין. אחד העיצובים שלכדו את עינינו היה בנושא האביב: כתמי צבע מגיחים ביער מושלג, מקלות דמויי מחטי אורן נשפכים מהתקרה ויוצרים קרחות יער קטנות, קני ציפורים מפוזרים ואף עקבות של בעלי חיים שונים. ולקינוח: אמנם העיצוב לא תמיד במיטבו אבל הקונספט מעניין, ונחמד לחשוב שאתם סועדים במקום חד-פעמי, שבחודש הבא כבר לא יהיה (לטוב ולרע…). (נעמי בורנשטיין)

תגובות

  • 01

    אנשים אשכרה משלמים בשביל שיעצבו את המסעדה מחדש?

    פנחס31.3.11
  • 02

    נייס. עכשיו נשאר לראות את הביצוע...

    מתן1.4.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.2.11

!ka-Boom

מוזאון הקומיקס בניו יורק – Mocca) Museum of Comic and Cartoon Art), מחליף מיקום ועובר מהסוהו ללואר איסט סייד. זאת היתה הזדמנות מצוינת לקיים תחרות לתכנון המבנה שיהלום את תכניו. שלושה זוכים הגיעו לגמר ועוד שלושה קיבלו ציון לשבח. למקום הראשון הגיע Volkan Alkanoglu מלוס אנג'לס, בעיצוב שנראה לנו כמו רובוטריק אימתני. אבל מה אפשר לצפות מאחד עם שם כמו וולקן… למקום השני הגיעו חברי MAST מקופנהגן, בעיצוב מבנה חללי-תעשייתי שמזכיר ארובות, ולא ברור איך הוא מתכתב עם הז'אנר. למקום השלישי הגיעו Erin Ruhl & Jordan Hines מקנטקי, שביטאו אדריכלות דינמית, אך לטעמנו לא מרגשת כמו הפרויקט שזכה לציון לשבח: Erick Kristanto מניו יורק הציג מבנה, כמה מתבקש, על טהרת בועות קומיקס. ולבסוף, עוד אחד שקצר כבוד, Guy Avellone מלואיזיאנה, בעיצוב אסתטי-אגרסיב המעניק נופך של תנועה עצבנית, כיאה לעלילונים.
via Bustler

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
18.11.10

חלום בצבעים

FAILE הברוקלינאים (הצמד פטריק מקניל ופטריק מילר) יצרו סדרת עבודות של קוביות עץ ענקיות וצבעוניות, המוצגת בגלריה פרי רובינשטיין הניו יורקית בתערוכה "סיפורים לפני השינה" – גודש של דימויים ואזכורים תרבותיים שבעיקר לא ממש מצליחים להרדים אותנו. הם, אגב, גם אחראים להלם הוויזואלי של מכונות הארקייד הרטרואיות בשיתוף BAST (ואתם מוזמנים להתענג ולשחק). אז אם אתם בני המזל שמזדמנים לניו יורק – קפצו לבקר, ואם לא – הציצו פה. התערוכה עד 23.12

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
28.3.10

כמעיין המתגבר

האדריכלית נגה לסר לקחה חלק בוועידת "אדריכלות, נשיות, רב-תחומיות" שהתקיימה החודש בחולון, וחזרה נלהבת. להלן דיווחה:
האולם היה מלא עד אפס מקום בנשים (אולי גם גבר אחד או שניים…). ואז היא עלתה על הבמה. זאת היתה הפעם הראשונה שליז דילר (Liz Diller, משרד Diller, Scofidio + Renfro) הגיעה לישראל. היה קשה להאמין שהאישה המדהימה הזאת עומדת פחות מ-10 מ' ממני ומספרת לנו כיצד היא שינתה את פניה של העיר ניו יורק.
אמנם הכנס "אדריכלות, נשיות, רב-תחומיות: נשיות כיתרון בעידן של רב-תחומיות" – משך בעיקר נשות מקצוע, אך לא זאת היתה הנקודה המהותית שלו: לא היותה של ליז דילר אישה, אלא כישרונה כאדריכלית, יכולתה לעבוד כחלק מצוות של אנשים מוכשרים במיוחד ואופייה הנחרץ שאינו מרפה – הם שהפכו אותה למי שהיא.
כשדילר סיפרה על הפארק הציבורי The High Line בניו יורק, פרויקט שבו מסילת רכבת נטושה הפכה למתחם טבע פראי ומרוסן כאחד ויצרה את אחד מהנופים המרהיבים בניו יורק, התרגשתי, אך כשהיא פרשה את משנתה: "הנחת שורשים, נטיעת זרעים והתבוננות בצמיחתם", אף העזתי להאמין – במין האנושי, בעצמי כאישה יוצרת וביכולתנו לשנות. אם פניה של העיר ניו יורק עשויות לעבור שינוי כה מהותי דרך פעולה קסומה של רב-תחומיות (וכן, גם על ידי אישה), ובכן אולי הסיסמה "yes we can" אינה ריקה מתוכן אחרי הכול.
יפה עשתה עמותת האדריכלים שהצליחה להביא לארצנו הקטנה והמרוחקת את ליז דילר, שזרעי השפעותיה ותפיסת עולמה לאדריכלות אורגנית וירוקה חלחלו בכנס, בתקווה שיכו שורשים גם אצלנו כאן.

בין המשתתפות גם האדריכלית מנואל גוטראן שהתראיינה בעבר למגזין שלנו - אפשר לקרוא אותו כאן.

תגובות

  • 01

    שמחתי על הפירגון לכנס שערכתי. מכיוון שאני היא זאת שיזמתי אירגנתי והצלחתי להביא את דילר למרות כל הקשיים - היתי שמחה גם לקצת פירגון.

  • 02

    מקסים, מרגש ! כל הכבוד ליוזמים. בתיה, את שייכת לעמותת האדר׳?

  • 03

    לבתיה, תודה גם ממני על כנס ראוי לציון, שעליו גם כתבתי בבלוג שלי. חג שמח. אילה

  • 04

    הכנס היה מחכים ומעצים חשתי כמו הכותבת וחשוב שנותנים במה ליום עיון כזה - כל הכבוד הלוואי שתמשיכו - כל מי שהיה מעורב - ותביאו עוד אנשים מעניינים ומעוררי השראה

  • 05

    הפוסל במומו פוסל, בתיה - נראה לי שאת עושה עבודה מספיק טובה לפרגן לעצמך שאת לא צריכה עזרה. לעומת זאת אני לא זוכר מקרה שפסחת על פרגון לאחרים כאשר הדבר התאפשר.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.12.09

Don't Be a Stranger

יש מדריכי טיולים שמכוונים לקהל אמיד ומתוחכם (Wallpaper!), יש שפונים לקהל אקלקטי (Lonely Planet), אך רובם ככולם מפסיקים להיות מעודכנים מרגע הדפסתם… מה עושים? חברי A la Carte Maps נחלצים לעזרה עם מדריך שמשלב מפות מאוירות ומעוצבות שמכילות את כל המקומות ששווה לפקוד (יחד עם האינפו הרגיל על תחבורה, טלפונים חשובים ומה עושים ביום גשום). נוסף על כך, כל מי שמצטייד במפה מקבל גם גישה למאגר מידע אינטרנטי שמתעדכן על ידי רשת של יודעי דבר מקומיים, שמגלים לכם איפה ההופעות הכי שוות בעיר, המסעדות שלא יראו בכם כרטיסי אשראי מהלכים, חנויות אופנה של מעצבים מקומיים או אפילו פארק קטן ולא עמוס (תיירים). כרגע המפות מכסות את ברצלונה, מינכן, שנחאי, טוקיו, וושינגטון וציריך, כשלכבוד חנוכריסמס יצטרפו גם ניו יורק, לונדון ופריז למועדון המובחר של אלו שרוצים לתייר מבלי לחוש עצמם, ובכן, תיירים… (דורון גפני)

תגובות

  • 01

    איפה רוכשים?

    נטע30.12.09
  • 02

    כאן http://www.alacartemaps.com/basket.php

    admin30.12.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.8.09

עיר תחתית

Dan Funderburgh הוא אמן ומעצב טפטים לקירות. כמי שגר בברוקלין הוא שואב את ההשראה שלו מהסביבה האורבנית הקרובה אליו, אך הפעם אין מדובר בבחירה הצפויה כמו גורדי שחקים, פסל החירות או תפוחים, אלא יותר במקקים, יונים, עכברושים וברזי כיבוי – דברים שנמצאים מתחת לאף ושאינם תמיד האלמנטים הכי אטרקטיוויים בשכונה, רק שבכישרונו הופכים גם הללו לתוספת נהדרת ללופט הניו יורקי המגניב שלנו. בין הטפטים הבולטים: Death from Above, ובו מגוון חפצים כבקבוקים שבורים, סכיני גילוח, מזרקים ואולרים מוטחים כגשם של טרור. היכולת שלו לחבר בין אמנות קלסית, ערבסקות ותרבות פופ אמריקאית מייצרת שפה אייקונית ברורה וחכמה מהרגיל.

תגובות

  • 01

    צילום מיוחד מאוד. הרגשה של מרחב עצום. אהבתי.

    רתם30.8.09
  • 02

    משהו מיוחד מרשים בגודל יפה מאד

    אודי30.8.09
  • 03

    אני רוצה גם

  • 04

    גםאני

  • 05

    ואו איזה שווה איפה ניתן להשיג?

  • 06

    מקסים. תיאור מגרה. נותן חשק לראות עוד..

    עמית2.9.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד