28.12.11

סוודר מכוכב אחר

הסוודרים של סנדרה בקלונד רחוקים שנות אור ממה שאתם מכנים "סוודר"

Sandra Backlund, מעצבת אופנה וסרגנית קוטור, מהלכת בבטחה באזור הדמדומים של מה שמקובל לכנות אמנות לבישה. בין שזו אמנות, אומנות או אופנה, מקומה בתולדות הסריגה מובטח בזכות יצירותיה הצמריריות, שלא מפסיקות להדהים.
בקלונד פתחה את הלייבל הקטן שלה ב-2004, מיד כשסיימה את לימודי עיצוב האופנה ב-College of Design Beckmans בסטוקהולם. היא החלה להוציא קולקציות מצומצמות של פריטים יחידים בסוגם, קולקציות שמבוססות כולן על טכניקות מוכרות של סריגה ידנית, אך רחוקות שנות אור מכל מה שאנו מכירים כ"סוודר". הסריגים שלה פיסוליים וארכיטקטוניים,  נראים כמו שריונות אבירים עשויים צמר, ומאופיינים בפרופורציות שמעוותות את הגוף לכדי צללית חדשה.

המפגש של הצמר הרך עם הארכיטקטורה המורכבת יוצר דימוי עוצמתי, עתידני ואורגני גם יחד, ומציג גישה אוונגרדית, הן ביחס לשימוש בטכניקה העתיקה והן בתפיסת הגוף והבגד

בקלונד, שעד לא מזמן הייתה סורגת כל פריט בקולקציה במו ידיה בשעות של ניסוי ותהייה, פיתחה טכניקת עבודה של קולאז' תלת-ממדי, שבמהלכה היא מפסלת את הבגד ישירות על בובת דיגום. תהליך העבודה האינטואיטיווי, ללא תכנית מוקדמת וכמעט ללא סקיצות, מאפשר לה להגיע למורכבויות גאומטריות שקשה לצפות מראש. לאחרונה היא נדרשה לוותר במעט על הגישה הארטיזנית שלה לטובת צעדים ראשונים בייצור ממוכן. בשנת 2010 היא חברה לחברת הסריגים האיטלקית Maglificio Miles, שמאפשרת לה לפתח את הסריגים שלה במגוון אמצעים טכנולוגיים. שיתוף הפעולה עם החברה פתח אופק חדש לעבודתה, ומאפשר לה להציג קולקציות מסחריות יותר, שמתקיימים בהן לצד הספקטקל העיצובי המזוהה עמה גם ניואנסים טקסטיליים מרתקים.
לאתר המעצבת

תגובות

  • 01

    קשה לי לסבול את הרזון המחריד של הדוגמניות אבל הסוודרים הורסים...

    אסתי29.12.11
  • 02

    אני עם הבחורה שמעלי. הרזון של הדוגמניות בלתי נסבל וגובל בכיעור, אבל העבודות- הורסות!!!

    ביתיה29.2.12
  • 03

    פששש אוהבבבבת

    מרקו1.3.12
  • 04

    איזה יצירתיות מתפרצת, ממש מהמהמהםםםםם

    סמדר2.3.12
  • 05

    כמה רזות ככה יפות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
16.11.11

סריגה בהפרעה

Agata Olek, בעלת תואר בלימודי תרבות מאוניברסיטת אדם מיצקביץ' בפולין, גילתה מחדש את יכולתה לסרוג ומאז החלה במסע הסרוג שלה בניו יורק.

"אני סורגת כל מה שנכנס למרחב שלי. לפעמים זה הודעת טקסט, דו"ח רפואי, חפץ"

המתעניינים בקורות חייה ישמחו לדעת כי עבודותיה של אולק הוצגו בגלריות בברוקלין, הארלם, איסטנבול, ונציה, פולין וברזיל, ופורסמו בניו יורק טיימס, ניו יורק מגזין, בוילג' ווייס ובוושינגטון פוסט, והיו חלק מכמה מיצגים והופעות מחול.

בשנת 2010 הזמין אותה מוזאון ברוקלין לעשות מיצג שנקרא "הבא את בגדיך", ובו סרגה פסל חדש מהבגדים שהביאו המבקרים. תפסנו אותה לכמה שאלות.

למה סריגה?

ככה אני מסוגלת לעשות שני דברים בבת אחת: לצפות בסרטים ולעשות אמנות

מי או מהן ההשפעות שלך? ורמיר וּולסקז, הרעיון להפוך ישן לחדש והאבחנה שכל דבר כבר נעשה בעבר. ככה אני תופסת את האמנות. אני מאמינה שאנחנו צריכים ללמוד איך ליצור מחדש ולשנות את העולם לאמנות, ולהחדיר אמנות אל תוך העולם שלנו. הסרט האחרון שראיתי ב-2000, לפני שעזבתי את פולין, היה בלייד ראנר. ב-2010 יצרתי עבודה שמושפעת מסרט זה. כיסיתי מקרנת סרטים של 16 מ"מ בסליל מתוך קלטת הווידאו של בלייד ראנר בזמן שצפיתי בו בדיוידי. סרגתי את הסליל המבריק והרועש בזמן שצפיתי שוב ושוב בסרט עד שסיימתי את "העור החדש" למקרן.

איך את מתארת את תהליך היצירה? לולאה אחר לולאה, שעה אחר שעה, השיגעון שלי הופך לסרוג. חיים ואמנות הופכים לבלתי ניתנים להפרדה. הסרטים שאני רואה בזמן שאני סורגת משפיעים על עבודתי, ועבודתי מוקדשת לסרטים שאני בוחרת. אני סורגת כל מה שנכנס למרחב שלי. לפעמים זה הודעת טקסט, דו"ח רפואי, חפץ שמצאתי. יש את אלמנט הפרימה, אלמנט הזמניות שמאפיינת את העבודות שלי, שלעולם לא מאפשר לי לשכוח את הזמן המוגבל של עבודת האמנות והרעיון שלה. מה אני רוצה לגלות? אתה צריך למשוך בקצה החוט ולגלות את הסיפור מאחורי הסריגה. אני לא חלק משום אליטה אמנותית יוקרתית. לפעמים הייתי רוצה שכך יהיה. האמת היא שאני עובדת שישה עד שבעה ימים בשבוע, 12–18 שעות ביום, סורגת את החלקים שיוצרים את עבודות האמנות שלי. זאת לא עבודה סקסית, כיפית או מרגשת. למעשה זה די משעמם.

האם יש לך פרויקטים מעניינים בעתיד הקרוב? אני מקווה. אני מנסה להמציא מחדש את עבודותיי ולהפיץ אותה בערי בירה גדולות גם באירופה.

האתר של אולק אגתה

 

תגובות

  • 01

    wow !!! לא להאמין....... מ ד ה י ם.

    עידית16.11.11
  • 02

    מבצע השבוע! מי שיגלה איזו מהתמונות לא קשורה לאולק- יקבל לינק לפרוייקט אחר של שלה! רמז- גם אחיין שלי בן ה 3 היה מזהה.

  • 03

    טופל ותוקן וברכות לאחיין המוכשר :)

    המערכת21.11.11
  • 04

    אז הנה הלינק :) https://www.youtube.com/watch?v=im5e9c48bXY&feature=player_embedded

    אחת13.2.12

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
9.11.11

סריגה חתרנית

בא לנו לעבור למצב חורפי ולזרוק עלינו משהו, נניח סריג של Sibling, לייבל בריטי חצוף

מדובר במותג שמתמחה בעיצוב סריגים שובביים לגברים ולנשים שאוהבות ללבוש בגדי גברים. המעצבים Joe Bates ,Sid Bryan  ו-Cozette McCreery מצאו את עצמם משתעממים מההיצע השמרני בענף בגדי הגברים. הם החליטו לשלב כוחות, וב-2008 הקימו את סיבלינג במטרה להזרים דם חדש לענף, וגם ליצור לעצמם מקום שיוכלו לממש בו את חזונם העיצובי הפרוע. ברוח זו, הקולקציות הראשונות שעיצבו היו צבעוניות וקיצוניות, ושילבו אלמנטים של פאנק, גלאם ואקספרימנטים בסריגה ממוחשבת. הן כוונו לגבר שלא נבהל מקצת פאייטים וחברבורות של נמר. בהמשך, הלך והתהדק הסגנון שלהם והפך מעודן יותר. כיום, לצד דגמי הקונספט המובילים כל קולקציה, מוצעים גם דגמים פרקטיים ולבישים, שעדיין שומרים על הטאץ' האלטרנטיווי.

בסיבלינג משתמשים בדרכים המקובלות ובחומרים המוכרים כדי לעשות דברים לא מקובלים. כל סוודר מספר סיפור ובכל סריג מסתתרת קריצה ויזואלית

מעיל אופנוענים קלאסי, לדוגמה, בגימור של צמר באפקט של עור; סריג שמחקה ז'קט ג'ינס משופשף; גולגולת שמבצבצת מבעד לדוגמת פסי ברטון קלאסית; וסוודר קריקט בריטי שזור כולו פאייטים. אפילו חולצה עם דמויות של חולדות הופכת למשהו שמתקבל על הדעת ללבישה. בקולקציה האחרונה שלהם בחרו המעצבים להתרכז במוטיווים של חיות, ובלטו בה אריות שנרקמו בחוט גס ושיצרו משטח עשיר וחי, וכן דובי פנדה שהתחפשו ללהקת Kiss.

אפשר לרכוש באתר – זה הזמן לשבור את החזיר!

תגובות

  • 01

    וואו, מהמם. הייתי לובשת את כולם

  • 02

    Your blog site was tweeted by a friend yesterday evening. Figured I'd check it out. Best decision ever.

    yoav10.11.11
  • 03

    אני רוצה רוצה רוצה

    benny26.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
10.8.11

Fast Forward

בחום שמשתולל בחוץ, הנחמה היחידה היא להיצמד למזגן ולערוג לבגדי חורף

מארק פאסט, מעצב אופנה צעיר מקנדה, שינה את כל מה שסבתא סיפרה לנו על סריגה, ושכנע אותנו שהמלאכה הסיזיפית הזאת יכולה להיות נחשקת ומתוחכמת. פאסט, הפועל בלונדון, פיתח טכניקת סריגה חדשנית המשלבת סיבים טבעיים ויוקרתיים כמו אנגורה וקשמיר, עם סיבים אלסטיים סינתטיים. את הסריגים החל לפתח ידנית על מכונת סריגה ביתית מהסוונטיז, ויצר באמצעותה פריטי לבוש חובקי גוף, הנסרגים כמעט כיחידה אחת.

הדוגמאות המורכבות של פאסט הן בהשפעת צורות אורגניות ושבטיות. בשילוב עם הצלליות הצרות, הן יוצרות אפקט גרפי מרהיב ואווירת פאנק עתידני מעודן

בקולקציה האחרונה שלו הוא ממשיך לבדוק את גבולות החומר ומרחיב את המנעד במבחר סריגים גדולים בפרופורציות מאתגרות. פאסט סומן כהבטחה כבר בסיום לימודיו בבית הספר היוקרתי לעיצוב סנטרל סנט מרטינס בלונדון, ומאז הפך ליקיר הסלבריטאיות ועורכי המגזינים. כשמאחוריו שיתופי פעולה עם שמות גדולים כמו טופשופ, סוורובסקי וכריסטיאן לובוטן, אפשר לומר ששעות ישיבה מול מכונת הסריגה וספירת "עיניים" השתלמו.
כבר כמה עונות שהתצוגות שלו יוצרות רעש תקשורתי עקב התעקשותו להעלות למסלול דוגמניות "פלאס סייז", מה שאף עלה לו בעבר בהתפטרות הסטייליסט שלו דקה לפני התצוגה. לדבריו, הוא עוסק ביופי ובגיוון ולא במידות, ורוצה להעביר את המסר שגם לנשים בעלות קימורים מותר ואף רצוי ללבוש שמלות צינור הדוקות.

תגובות

  • 01

    כתבה הורסת בא לי סריג עם מלא חורים!!

    ליה11.8.11
  • 02

    צ'מעו, פלוס סייז, מינוס סייז, הדוגמניות שלו נראות נורא. אבל הבגדים מרשימים!

    קיפי14.8.11
  • 03

    אשרי הגברת שיכולה להרשות לעצמה ככה להתאוור - מקנאה בטרוף!!!

    שוש18.8.11
  • 04

    נפלא לראות יצירתיות מתפתחת מתוך הפנמת עיצוביי איסי מיאקי ודומיו. כיף.

    ניצוץ18.8.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
6.11.07

לסרוג מוצר ולנוח

בימים שהסבתא סרגה לנו סוודר, גרביים או כובע, לא חשבנו שיום אחד סריגה ותחרה יהפכו לטרנד שיעסיק אמנים ומעצבים עכשוויים. בחודש יוני השנה, הסתיימה תערוכה במוזאון לאמנות ועיצוב בניו יורק תחת הכותרת "תחרה רדיקלית וסריגה חתרנית". התערוכה שעסקה בטכניקות סריגה ותחרה כמושג, חיברה בין תחומי האמנות האומנות והעיצוב. לדברי מנהלת המוזאון הולי הטשר, התערוכה מהווה ברומטר לביטול קטגוריות שפילגו את עולם היצירה במשך למעלה ממאה שנה. בתערוכה חלק מהאמנים הפכו את טכניקת מלאכת היד שמקושרת עם בית סבתא, למחאה אמנותית ופוליטית דוגמת העבודה של דייב קול, שהציג מיצג סריגה ענק של דגל ארצות הברית. לעומתו, התחרה שמתקשרת עם דקורציה אינטימית הפכה לאובייקט סוריאליסטי דוגמת העבודה של קל ליין, שלוקחת כלי עבודה קשוח כמו את חפירה וגוזרת בו דוגמאות עדינות של תחרה. בגלריה "נירל'ה" בבית לחם הגלילית, הוצגה תערוכה בשם: "מרגיש כמו תחרה", ובה יוצרים ישראלים מתייחסים למושג תחרה – עדינות, נוסטלגיה ורכות, עם חומרים לא צפויים, בהם קרמיקה, נייר, צילום, מתכת וניילון.
עולם האמנות משפיע גם על עולם העיצוב המסחרי, כפי שאפשר לראות בבוטיק "אנדי" שבמרכז שוסטר ברמת אביב, שם הפך טרנד הסריגה לסגנון עיצובי חם. בקולקציה ניתן לראות מגפיים סרוגים מצמר, תיקים מצמר סרוג, תכשיטים סרוגים ועוד.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות