23.1.12

עיצוב חופשי

"לפעמים עיצוב מושלם מתמטית נראה פשוט רע. קצת כאוס לעולם לא מזיק!"

לפני כשנתיים החליט Steven Bonner בוגר תעשיית העיצוב לצאת לדרך עצמאית. מיותר לומר, שמאז הוא לא הביט אחורה. עבודותיו נראות בכל מקום, משערי מגזינים וכתבות ועד קמפיינים וסרטוני אנימציה. הכל מהודק באלגנטיות ובטביעת אצבע ייחודית. מגלזגו – בראיון.

הפשטות הבולטת שבדימוייך הפכה לסימן ההיכר שלך. עם זאת, אין שני דימויים עוקבים שנעשה בהם שימוש באותם אספקטים. איך אתה ניגש לכל בריף חדש? אני מנסה לחשוב על רעיון או רגש שמתאימים לאותו פרויקט, ואם זה אומר לנסות משהו חדש אז בסדר. הרבה מזה מגיע משנותיי כמעצב במשרד, שם הורגלתי לבחון כל בריף לגופו. אף על פי שזה טוב להיות בעל סגנון מזוהה, ואף שזה מעודד לחשוב שלעבודה שלי יש ייחודיות מזוהה, זה חשוב באותה מידה לא לאפשר לאסתטיקה הזאת להכתיב את העבודה עד למצב שאני בעצם מרַצה את עצמי, ולא מביא בחשבון את משתמש הקצה.
איזה סוג בריפים אתה מקבל בדרך כלל מלקוחות – פתוחים או מנחים? קצת משניהם, למעשה. לפעמים לקוחות מבקשים משהו דומה לעבודה שכבר קיימת, שזה בסדר מפני שזה נותן לי מושג באשר ללוק אנד פיל שהם מבקשים להשיג, ומצד אחר, אני אוהב כשלקוחות מבקשים ממני משהו שלא עשיתי קודם, ומאפשרים לי להעלות קונספטים בעצמי.
מה הייתה הנקודה שבה החלטת לצאת לדרך עצמאית? הגעתי למצב שאני עובד במשרד במשרה מלאה, ומגיע הביתה לעוד "משרה מלאה" כמאייר "מהצד", עד שפיזית לא עמדתי בכך. החלטתי לעזוב את המשרד ולעבוד כעצמאי מהבית. אני עדיין "עם רגל אחת" בחיים הישנים, ולוקח עבודות מיתוג ועיצוב, וכן עבודות פרילנס לסוכנויות בגלזגו ובאדינבורו. אני לא חושב שאני רוצה לעזוב את העיצוב הגרפי המסורתי לגמרי, מאחר שזה משמש עבורי כגיוון נחמד. עם זאת, אחרי שנתיים של עבודה מהבית נתקפתי ב"קדחת התא" – השתעממתי לעבוד לבד והתגעגעתי ל"קהילה" של התעשייה. לכן עברתי לאחרונה לסטודיו חדש בגלזגו, עם עוד כמה עצמאים ופרילנסרים מכל מיני תחומים. כך אני יכול גם לפתח קשרי עבודה עם אנימטורים, במאים, אמני 3D, כמו גם עם מאיירים ומעצבים אחרים, ולהיפתח לעוד דרכי עבודה.
יצרניות תוכנה מוציאות חבילות אפליקציה על בסיס קבוע, אבל עד כמה הפיצ'רים החדשים חשובים מבחינת עידוד היצירתיות? זה הכל כסף, לא כך? אם זה פיצ'ר שימושי באמת, אז זה מצוין. אני לחלוטין בעד ללמוד דברים חדשים, אבל לפעמים אני מקבל את התחושה שכמה מהפיצ'רים מוספים לתוכנה רק כדי למכור משהו שהיה יכול להסתכם בשדרוג קל.

אני נוטה להשתמש באותם כלים. מדי פעם יוצא פיצ'ר חדש שאני משתמש בו כדי לזקק את הליך העבודה, אבל אני חושב שהדימוי מגיע מהרעיון, ולא מהכלי

אתה מגיע מרקע של עיצוב גרפי ודפוס. האם אתה מוצא את עצמך עושה החלטות מודעות הנוגעות לצבע ולייאאוט או שאתה מניח לזה וזורם? השימוש אצלי בצבע הוא פשוט למדי, אבל זה בעיקר מפני שאני עיוור צבעים. אני יכול להגיד לך מהו הצבע לפי מספר הפנטון שלו, אבל אל תצפה ממני להצביע עליו מראייה! אני כ"כ מקנא באנשים שנראה כי הם מצליחים ללא מאמץ ליצור פלטות מבריקות ומעניינות.
בכל הנוגע ללייאאוט, אני נמנה עם הסטודנטים האחרונים בערך שלמדו להכין לייאאוט ביד. אני אכן משתמש באופן מודע בגריד, לאיזון ומיקום. כך עשיתי תמיד, אף על פי שהכל היה מבוסס מחשב עוד לפני שהתחלתי לעבוד. השיעורים האלה שלמדתי נשארו איתי. אתה צריך להכיר את החוקים כדי להפר אותם. לפעמים עיצוב מושלם מתמטית יכול פשוט להיראות רע, ועליך לסמוך על העין שלך. קצת כאוס לעולם לא מזיק!
המדריכים שכתבת לאחרונה זכו לתגובות מצוינות מקוראים. איך אתה רואה את תרבות מערכי ההדרכה הנוכחית? אני אוהב את העובדה שהכל פתוח כל כך עכשיו, ולמדתי בעצמי דברים שלא ידעתי – בעיקר דברים טכניים, אבל טוב לדעת שאם אני תקוע בשאלה בנוגע למה כלי כלשהו יכול לעשות, מישהו שם בחוץ כבר פירט את השימוש בו.
מה שמדאיג אותי בכל זאת היא כמות הפעמים שראיתי חובבנים מעתיקים חלק מהמדריכים האלה ומנסים להשיק קריירות על סמך אלה. זה קצת מעליב. מבחינתי, מדריכים הם שם כדי ללמד איך להשתמש בכלי או ללמד תהליך מסוים, לא כדי ללמוד איך ליצור אימג' מסוים. צריך להבין שהדימויים במדריכים האלה הם לא "הצעות הגשה", ושרעיונות ואינדיווידואליות הם שיוצרים קריירה.
כפרילנסר, מהו הרגע שאתה הכי גאה בו? בתקווה שעוד יושגו מטרות רבות, עצם המעבר לעבודה עצמאית והגילוי שאני יכול להצליח – היה מספק מאוד עבורי.

לראיון המלא

ColourSpace & Brand Nu

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.9.11

פרקטיס, פרקטיס, פרקטיס

המעצב, הבמאי והמוזיקאי אלקסיס פאפאגאורגיו פגש את המעצב והמאייר Mike Harrison בפסטיבל OFFF בברצלונה, והושיבו לראיון. לנוחות קוראי reDesign – בגרסה עברית

ספר על הרקע שלך באמנות ובעיצוב, ואיך הפכת לאמן ולמעצב?
העניין שלי באמנות התחיל לפני יותר מעשר שנים, כשפתחתי את אפליקציית ה-Adobe הראשונה שלי, פלאש. הזיכרון שלי בנוגע לאיך גיליתי את האפליקציה מלכתחילה מעורפל, אבל התחלתי לשחק בה ולעשות כמה עבודות אנימציה (די גרועות), ונהניתי מזה מאוד. אחי הגדול הראה לי כמה דימויים שהוא עשה בפוטושופ, והתחלתי להתנסות בתוכנה. במהלך לימודיי באוניברסיטה הזדמן לי ליצור כמה עבודות בקורס. לימדתי את עצמי פוטושופ, וגם כמה תוכנות אחרות ממשפחת Adobe. רציתי להתמקצע בכמה שיותר שדות. אחרי האוניברסיטה הייתי גאה להתחיל לעבוד כמעצב במשרה מלאה. כיום אני פרילנסר, חי ועובד בלונדון.

איך גובש הסגנון שלך, ומה לדעתך המאפיין העיקרי שלו?

אני אוהב להתנסות במגוון סגנונות; סגנון מועדף עליי מערב את הדיגיטלי עם המסורתי. במהלך השנים ניסיתי מבחר סגנונות וטכניקות, ומה שנהניתי ממנו הכי הרבה היה להשתמש בשילוב של מאגר דימויים, צבעי מים, טקסטורות צבע וסקיצות ידניות. הרגשתי שזה מעניק מראה ייחודי לעבודה שלי – כזה שמאפשר לזהות אותה כשלי.

איך היית מפרק את תהליך העבודה שלך לצעדים?
אני כמעט תמיד מתחיל מסקיצה ראשונית מאוד, רק כדי לבדוק את הרעיון בצורה הבסיסית ביותר שלו, כדי לראות אם יש לי בסיס לאילוסטרציה חדשה. אז אני מחליט באילו מדיה ותוכנות אשתמש, ואני מכין את כל מה שאזדקק לו בהמשך. משם אני עובר ישר לתהליך היצירה. אני אוהב לשמר אלמנט של סגנון חופשי בתהליך הזה, לא לנעול את עצמי בשלב מוקדם. אני אוהב יצירה שמתפתחת באופן טבעי, ואת התפניות הבלתי צפויות שעשויות לחול בה בדרך להפוך למשהו אחר ממה שדמיינתי בהתחלה. כשאני מרגיש שהשלמתי את העבודה, אני אישן על זה כמה לילות, ואחזור לזה שוב ושוב כדי לראות מה אני יכול לשנות או להוסיף.

חוץ מהרווח הכלכלי, איזו תחושת סיפוק גורמת לך העבודה שלך?
הרפתקת העיצוב שלי עדיין מרגשת אותי. אני תמיד מחכה לרגע שאני משחרר עבודה חדשה ומראה אותה לעמיתים כדי לקבל פידבק, זה דוחף אותי קדימה. יש לי תחושת סיפוק גם מעצם המחשבה על כמה בר מזל אני שזה מה שאני עושה כקריירה, כי זה התחיל כתחביב, וחלק גדול מהזמן אני עדיין מרגיש שזה ככה!

מהם חמשת האתרים המועדפים עליך?

טוב, אני נהנה מאוד מהרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, אני מניח שאפשר להתייחס אליהן כאל אתר אחד.

אני מעריץ של Motiongrapher, אני אוהב לראות כמה מהאנימציות המדהימות שאנשים עובדים עליהן. האתר של Karan Singh הוא מקום שונה מבלוגי עיצוב סטנדרטיים, והוא כתוב מעולה

אני נהנה מאוד ממוזיקה, אז אתר נוסף שאני מבקר בו באופן קבוע הוא soundcloud. הרבה מהמפיקים והדיג'ייז שאני אוהב נמצאים שם, משתפים מוזיקה שלהם, ומשחררים שירים באופן אקסקלוסיווי מפעם לפעם. האחרון, אבל לא בסדר העדיפות, הוא Abduzeedo, שמעודכן באופן קבוע ומלא בדברים שמעניין לקרוא ולראות.

יש לך עצה למי שנמצא בתחילת דרכו? המלצות חשובות לאנשים שרוצים לעבוד בסגנון הזה?

אני תמיד אומר לכל מי שמתחיל: להתאמן, להתאמן ולהתאמן. תתנסו בסגנונות ובטכניקות, תיעזרו בניסוי וטעייה ופשוט תיהנו. במוקדם או במאוחר תגלו במה אתם טובים או ממה אתם הכי נהנים. תדבקו בזה, אל תוותרו, ובמהרה תגיע גם ההכרה. ללא ספק תפגשו אנשים שחושבים כמוכם לאורך הדרך, אנשים שאפשר לשתף פעולה אתם או לקבל מהם ביקורת. להט, מסירות ועבודה קשה – אלה שלושת המפתחות להצלחה.

לבלוג של הריסון, ולפורטפוליו.
לראיון המלא. באדיבות Abduzeedo

תגובות

  • 01

    hope to see the works of ur architects i.m principal architect speak only arabic -engelish

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.8.11

נמר של נייר

כשהתבקש צ'רלי הארפר (1922–2007) לתאר את סגנונו הייחודי הוא אמר: "כשאני רואה ציפור אני אף פעם לא סופר את הנוצות בכנפיים, אני סופר רק את הכנפיים". עבודותיו של הארפר מתחילת שנות ה-50 מתארות את הטבע בצורה גאומטרית, כמעט מתמטית, וכוללות תיאורים שובי לב של בעלי חיים עשויים מצורות בסיסיות. הדימויים מלאי הומור, פשוטים, ומצליחים לתפוס באופן מדויק את אופיים של בעלי החיים, את תנועותיהם ומחוותיהם. כעת מוצגת בהמבורג תערוכה מקיפה לעבודותיו של האמן והמעצב הגרפי האמריקאי.

"ריאליזם מינימלי", כפי שמכנה הארפר את סגנונו, שואף לתפוס את המהות בכמה שפחות אלמנטים. מצליח לו

נראה שהמארגנים זיהו הזדמנות ל'חוויה לכל המשפחה": במרכז האולם הותקנה פינת יצירה לחובבי האמנות הצעירים יותר, ואפשר למצוא בה את כל מה ששימש את הארפר עצמו ביצירתו: ניירות, טפטים, דבק ומספריים. הכוונה טובה, התוצאה הממ… ייתכן שתיאלצו לראות את התערוכה כשבגבכם דיונים סוערים של זאטוטים בגילאי 4–10 על הפשטה גאומטרית של סמור מול טקסטורות, ספק קיימות, בגוף דוב הנמלים. ובכל זאת, אם אתם מזדמנים להמבורג, אסור להחמיץ.

Charley Harper, The Kunstverein, Klosterwall 23, Hamburg

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.1.11

חוות החיות

Juliet Thornback ו-Delia Peel הלונדוניות הן הצוות הקריאייטיווי שעומד מאחורי המותג Thornblack & Peel, והעיצובים המקסימים שלהן מקשטים בגדי תינוקות וילדים, כריות, ממחטות, טפטים לקיר, מגבות ומפיות, ואף כיסאות נוח בהדפסים משעשעים שיגרמו לכל האנגלופילים שבינינו לפרץ שתיית תה ואכילת סקונס בדיוק בפייב או'קלוק. מהסטודיו הלונדוני הקטן שלהן ג'ולייט ודליה מעצבות ומייצרות בעצמן בדפוס משי את מגוון המוצרים. המבחר הגרפי כולל איורי ארנבים וחסות, עוגות למיניהן, דגים, חרקים, פירות והרבה ציפורים (בעיקר יונים), לרוב בהשראה ויקטוריאנית בסגנון הדפס עץ עם טאץ' מודרני.

תגובות

  • 01

    מגניב!!!! כל הכבוד. אני מתה על הדברים האלה!!! זה משעשע .

    זוזו31.1.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
23.3.10

נקודת מפגש

אריק מרגי, בוגר לימודי עיצוב בוויטל, המשיך לשנת לימודים ב-ESAG פריז, וכעת הוא עובד ויוצר בתל אביב. עבודותיו נסקרו במגזינים מהונג קונג, לונדון, המבורג, פריז ואחרים.
עבודותיו מצטיינות בוויזואליות נוטפת עוצמה, ואת ההשראה להן הוא שואב מהמרחב האורבני: טרנדים ומותגים לצד רעב ומחלות, הבלחות חמלה ברגעי ניכור, או במילים אחרות: הו, האנושות…
הנה עשר שאלות שהפנינו אליו:
מה הספקת לעשות מתחילת השנה? קיבלתי חשיפה בינלאומית במגזינים שונים ברחבי העולם.
מה אתה מתכנן להספיק עד סוף השנה? להציג בתערוכה אישית בגלריה.
מה קראת או ראית לאחרונה? הסרט 9 – בבימוי שיין אקר ובהפקה של טים ברטון.
חוויה מעצבת שאתה זוכר: אנאפזה – מופע מחול של להקת בת שבע.
פרויקט שהחמצת: עיצוב אימג' פותח לעמוד הבית של אתר TheCoolHunter.
פרויקט שמימשת: עיצוב ואיור ספר ל-ICQ. הספר עוצב במסגרת עבודתי בטיטאן מערכות תדמית.
לקח חשוב שלמדת: חלומות לא מתגשמים תוך יום, אבל בסוף הם מתגשמים…
איש יום או חיית לילה? חיית לילה.
בילוי בכרך או טיול בכפר? בילוי בכרך.
מחשבה עיונית או הגשמה מיידית? הגשמה מיידית.
את המסע שלכם בעבודותיו אתם מוזמנים להתחיל כאן ועכשיו.

תגובות

  • 01

    מדהים ממש יפה

    שי24.3.10
  • 02

    אריק מוכשר מחץ

    מעריץ13.4.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
2.2.10

רפסודה אורבנית

קשה למותג חולצות עצמאי לבלוט בימינו, בייחוד על רקע שטף חולצות הטי המגניבות המציף מדי שנה את אירועי המכירה השונים, דוגמת "טי-מרקט". לאור עובדה זו התלהבנו לגלות את "למטה" – קולקטיב החולצות של יונתן גלילה ("הקרטל"), תומר קראוס הקופירייטר ויאיר כהן המעצב. החולצות של "למטה" מזכירות לנו את פרויקט type-tees הבינלאומי – בשני המקרים ניכרת ההקפדה על תוכן כמו על צורה: משפטים הומוריסטיים ונשכניים נפגשים עם טיפול גרפי שנון, ויורים אש צולבת אל עברי התרבות הפופולרית והאורבניות. חברי "למטה" מבטיחים שאיכות החולצות עצמן תהיה גבוהה, ואנו מציעים לכם לבדוק אותם ברפסודה, חנות עיצוב ארעית שתפעל למשך שלושה שבועות (ותמכור עוד הרבה דברים מדליקים) בנמל ת"א בין התאריכים 1.2.10 ל-22.2.10

תגובות

  • 01

    נראה טוב!

    דניאל2.2.10
  • 02

    ?cool! but what about the price

    gever2.2.10
  • 03

    בטח יקחו 200שקל על פאקינג חולצה מתכווצת בכביסה הראשונה

    נעמן2.2.10
  • 04

    חולצות מגניבות דפנטלי אגיע לרכוש כמה

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
17.9.09

מונטי פייטון

גיא חביב, המגיש בבלוג שמנטורה קישורים משובחים לאתרי פורטפוליו של מעצבים וצלמים, הוא גם מעצב גרפי בעצמו, שסיים לאחרונה את לימודיו בשנקר. באתר הפורטפוליו שלו נחשף גוף עבודות מגוון. בין אריזות חינניות ופוסטרים נוטפי שיק אפשר למצוא גם את Non Humans Are Tasty – משחק היריות המעגלי שיצר כפרויקט הגמר שלו במסלול לעיצוב אינטראקטיווי; פוסטרים טיפוגרפיים גנרטיוויים (שנוצרו באופן אוטומטי על ידי סקריפט שכתב בשפת Python) הממיינים פונטים שונים לפי זוויות הנטייה שלהם, משקלם וכו'; Disassembly – תדמית משוכללת לסדנת האקרים (א-לה-Garage Geeks), המבוססת גם היא על גרפיקה גנרטיווית; וגם ASCII Art (אמנות המורכבת מתווי מחשב) שיצר לפני יותר מעשור, כשבדיסקט עוד היה חור. ונסיים בפנייה הנרגשת: גיא, תעשה לנו header!!!

תגובות

  • 01

    הממיינים פונטים שונים לפי זוויות הנטייה שלהם, משקלם - וואוו, אהבתי!

    יוחנן1417.9.09
  • 02

    עתיד העיצוב במדינת ישראל נמצא בידיך, גיא. בחור מוכשר ברמות על.

    אברהם18.9.09
  • 03

    גיא אתה הרבה יותר מחביב

    noam18.9.09
  • 04

    cool

    lio18.9.09
  • 05

    פירגונים וכרבולים! עיצוב אינפורמציה ברמה גבוהה! כל הכבוד גויה

    HILA18.9.09
  • 06

    איזה כיף, כירבולים לכולכם :) Gooya

    גיא21.9.09
  • 07

    w00t!

    Noa21.9.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
5.7.09

שידה שדונית

איך עושים שידה סופר מגניבה? הנה הוראות הכנה: לוקחים שני מעצבים גרפיים צרפתים, מוסיפים חופן סגנונות עבודה בעץ, קמצוץ סוגי פלסטיק, בוזקים לבן אופנתי, ומכניסים את המרכיב הסודי: חברת עיצוב שתממן את ההרפתקה. המעצבים Antoine Audiau ו-Manuel Warosz, הידועים כ-Antoine+Manuel, זוג פריזאים מוכשרים שעובדים כבר למעלה מעשור בתחום ומשתדלים להתנסות בכל תחומי העיצוב: עיצוב גרפי, עיצוב פנים וגם… רהיטים. את השידה הלבנה הם עיצבו עבור חברת Bd Barcelona Design הספרדית, שמשנות ה-70 עוסקת בריהוט, בתאורה ובאמנות. אל תתנו לחיוורון לתעתע בכם – השידה היא בעצם סוג של פופ-אפ גרפי עם עיטורים דמויי הירוגליפים, עם אלמנטים מעולם הפנטזיה ועם גרפיקה מודרנית, מה שמצליח להפתיע מכל כיוון שמסתכלים עליה (גם מלמטה). בון-אפטיט.

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.5.09

חבר מביא חבר: אברהם קורנפלד מראיין את מושון זר-אביב

מושון זר-אביב גר בניו יורק, עוסק בעיצוב ומרצה ב-NYU וב-Parsons. בימים אלה העלה יחד עם שותפו גיא שגיא גרסה מחודשת לשועל הוותיק. המעצב אברהם קורנפלד בחר בו לתשאול קצר.

ניכר שאתה שם דגש באפיון ובסידור האינפורמציה, כמו גם בסגנון ובשפה גרפית. ספר לנו על תהליכי העבודה שלך. אני מתחיל מסקיצות ידניות ומשם מתקדם למחשב. כשגיא ואני עבדנו יחד בארץ, היינו מתווכחים הרבה וזה היה נהדר. היינו יושבים על העץ, בחצר של המרכז לאמנות דיגיטלית, מעלים רעיונות ומתווכחים (ככה עבדנו על הפוסטר ל-Loosing Ctrl). אני מאמין שזאת הדרך היחידה להגיע למשהו טוב באמת – כשיש מישהו שמאתגר אותך. מבחינת סגנון לעומת עריכה גרפית, בעיניי לאחרון עליונות ברורה. סגנון הוא כלי ליצירת מסר גרפי, והוא רק אחד מהכלים שעומדים לרשות המעצב. זה נכון שכמעצבים יש לנו עניין גדול בסגנון מפני ששם לרוב יוצא לנו לבטא את עצמנו בצורה החופשית ביותר, אבל בשנים האחרונות אני מוצא הרבה מאוד סיפוק בבנייה של מערכות גרפיות וממשקיות גדולות וביצירתיות שבעריכת האינפורמציה, בעיקר בתחום של עיצוב אינטראקציה.  

אתה מעדיף לעבוד בצוות או לעבוד לבד? נדיר שאעדיף לעבוד לבד. בשנים האחרונות נכנסתי יותר לעולם של הקוד הפתוח, וצורת הייצור הזאת מעניינת אותי מאוד. יזמתי כמה פרויקטים (ובהם את ShiftSpace) ואני ממש נהנה מפיתוח מוצר בסביבה של רשת. אני גם מלמד קורס שכותרתו: Open Source Design, ובמהלכו הסטודנטים לומדים לעצב תוך שימוש בכלים של תוכנה חופשית, וגם מפתחים את הפרויקטים שלהם בתפיסה דומה. בסוף הקורס הסטודנטים תורמים לפרויקטי קוד פתוח כמעצבים. יש סיבות רבות לכך שמה שעובד טוב בפיתוח של קוד לא מיתרגם ישירות לפיתוח של עיצוב. אנחנו חוקרים את ההבדלים ומנסים למצוא דרכים חדשות להפוך את תהליך העיצוב לפתוח ולשיתופי יותר.

מהו עיצוב מוצלח ומהן הטעויות הנפוצות שמעצבים צריכים לשים לב אליהן? אני חושב שהטעות הנפוצה ביותר (וכן, אני רואה את זה כטעות) היא ההגדרה הבסיסית של "את מי אנחנו משרתים". עיצוב הוא שירות, לרוב שירות שניתן בתשלום. טבעי להתייחס ללקוח (מזמין העבודה) כמי שעבורו בלבד אנחנו עובדים. אני חושב שיש מקום לאתגר את התפיסה הזאת. בעיצוב אינטראקציה המתמקד בחוויית המשתמש, המטרות של מזמין העבודה יכולות להתאפשר אך ורק אם הפוקוס המרכזי הוא על המשתמש, מי שמאמץ את המוצר. מעבר לכך, אני חושב שהגישה הזאת היא חיונית גם ליכולתנו להמשיך לקיים את עצמנו כאנשי מקצוע, אחרת כעבור כמה שנים אתה קם בבוקר ולא יכול להסתכל על עצמך בראי (אתה לא רוצה לראות שם מניפולטור פרופוגנדיסט שכיר, נכון?), או לחלופין רוצה להחליף מקצוע או להיות אמן (ולוותר על האחריות שלך לתקשורת) או מה שזה לא יהיה. עבודת עיצוב מוצלחת היא כזו שמתקיימת במרחב מורכב ומסוגלת לשרת נכונה את הגופים השונים בו, אם על ידי שימוש מושכל בסמלים, במבנה ובשפה, ואם תוך התייחסות להקשרים תרבותיים, סביבתיים וכלכליים. אגב טעויות, הוזמנתי לכתוב את המבוא לקטלוג פסטיבל Offf יחד עם פלוריאן שמיט (hi-res.net). הצענו את הנושא Fail Gracefully, כשהטענה המרכזית שלנו היא שלומדים יותר מכישלון מאשר מהצלחה. או כדברי הכלכלן פול רומר: A crisis is a terrible thing to waste

האם אתה מרגיש הבדל בעבודה מול לקוחות בארץ לבין לקוחות בניו יורק?
בהחלט. בניו יורק קנה המידה גדול יותר, והרבה פעמים זה כיף, כמו בפרויקט MoMA.org, אך הבדלי התרבות הם לא תמיד כיף גדול. האמריקאים מפחדים מקונפליקט ולא ממש יודעים איך להתמודד אתו, ולכן הם לא תמיד אומרים לך מה הם חושבים. כמישהו שבא מתרבות של קונפליקטים, זה די קשה להתרגל לקורקטיות, אפילו שהיא יכולה לתרום ליחסי עבודה, בעיקר בהשוואה לחוסר הגבולות שלרוב מאפיין אותנו הישראלים.

האם יש לך תוכניות לחזור לארץ בשנים הבאות?
כן. די הגשמתי את האתגרים שהצבתי לפניי: תואר שני, ללמד בניו יורק, להיכנס לתחום הקוד הפתוח, להכיר ולעבוד עם אנשים מעניינים, להציג את עבודותיי… אני מצפה לאתגרים חדשים בארץ (ולוויכוחים עם גיא), ובעיקר להשתמש בניסיון שצברתי לבניית תשתיות סביב מדיה, חברה, חינוך ואקטיוויזם (וגם הורות היא תחום שאשמח להתנסות בו).

והלפיד עובר ל:
אריאל עפרון.

תגובות

  • 01

    גדול ה-אריק

  • 02

    אני אוהב את עבודות הפרינט של שועל. כמו אלה שעשו למרכז לאמנות דיגיטלית לאורך השנים.

    גיא20.5.09
  • 03

    [...] design blog Redesign.co.il have just published an interview in their friend-brings-friend series. Avi Cornfield have interviewed Mushon about some of our work and our interests. Hebrew speakers, check it out… [...]

  • 04

    בתשובה לשאלה 3: לדעתי לחשוב רק על המשתמשים - "לקוח קצה" בשפה השיווקית - חוטא ללקוח המשלם. נכון שלא תמיד הוא יודע מה "טוב בשבילו" ותפקיד אנשי המקצוע הוא להוביל, אבל בהרבה פעמים האגו של המעצב נדחף קדימה, הרצון להתנסות ע"ח של הלקוח והרצון "להתכתב" עם מעצבים אחרים - גורמים נזק.

    אשר מ.21.5.09
  • 05

    לגבי שאלה 3 הטעויות הנפוצות מתחילות במערכת היחסים של לקוח וספק הבחירה ההדדית היא כמו התאמה של סיר ומכסה לא סביר שלקוח אינטלגנטי, יבחר ספק לא אינטלגנטי שיח מוצלח מאפשר לחצות את הפרדיגמות של יעדים שיווקים וקהל מטרה. 

    אודי21.5.09
  • 06

    ראיון מעניין ועבודות מוצלחות

    שולי23.5.09
  • 07

    Fail Gracefully בOFFF היה מוצלח. תודה

  • 08

    http://www.moma.org/ cool

    ronit25.5.09
  • 09

    לא מסכימה עם נושא "את מי אנחנו משרתים". נכון שתמיד יש מקום לזהות של המעצב עצמו, ונכון שהוא לא אמור לבצע דברים נגד ההשקפה שלו, אבל עדיין - אנחנו חיים במציאות, לא בעולם אוטופי, וחייבים להתפרנס, שזה אומר בין השאר גם להתפרנס. אני מוצאת את האמירה הזו די מפונקת, שלא לומר מפונפנת.

  • 10

    [...] הטרי (ג'ושוע דייוויס, ארון קובלין, טוקסי), ופאנל בהנחיית מושון זר אביב, שדן בנושא הכישלון בעיצוב ובטכנולוגיה. כש-Florian Schmidt [...]

  • 11

    שרון, תודה לאל לאליטות ולכל אלו שלא מתפשרים על התירוצים של "העם מקבל את מה שהוא אוהב". מוות למסעודה משדרות

    noam27.5.09
  • 12

    [...] גלעד: מעצב המגזין וכותב בו יוצרים מוערכים: האחים כהן, מושון זר אביב, דייוויד אוריילי, דייוויד שריגלי, סטפן סגמייסטר, [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.9.08

והזוכה הוא…

פרס העיצוב מטעם משרד המדע התרבות והספורט לשנת 2008 הוענק למיכל אורן בתחום הצורפות, לקובי ברחד ולנעה שוורץ בתחום העיצוב הגרפי, ולגליה רוזנפלד בתחום עיצוב הטקסטיל והאפנה.
חבר השופטים: דפנה גרייף, מאירה יגיד, יובל רימון, דגנית שוקן ועידית עמיחי, ציינו כי עבודותיה של מיכל אורן מינימליסטיות ומהוות מעין רישום בחלל. העיסוק בקו מציע מנעד נשימה פתוח וחומר למחשבה. צמד המעצבים הגרפיים קובי ברחד ונעה שוורץ מפגינים שפה טיפוגרפית דינמית מעניינת יחד עם איפוק, שמעניקים ערך מוסף למוצר מעבר לאסתטיקה. בעבודות הטקסטיל שלה גליה רוזנפלד נותנת ביטוי לצירוף בין חומר למבנה ומרחיבה את גבולות המדיום.

חבר השופטים החליט לא להעניק פרס בתחום עיצוב המוצר מפאת דלות ההיצע.
עבודותיהם של זוכי הפרס בסך 20,000 ש' יוצגו בשנת 2009 במשכן לאמנות בעין חרוד

תגובות

  • 01

    mazal tov

    or10.9.08
  • 02

    ישראל, מורי ורבי הראשון (ואולי האחרון) ללמדני מהי 'גאוות' ישיבה ליד שולחן הצורפות על כל מה שמשתמע מכך ולימים רחל שגם ממך אני ממשיכה ללמוד. באהבה ותודה. דגנית.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו