ראיון עם אדריכלית עירית סולסי
עירית סולסי ודרור גרשון אדריכלים מתמחים בעיצוב אורבני, אדריכלות ותכנון עירוני. משרדם הוא מהמובילים בתחום התחדשות עירונית, שימור ותכנון מבנים מסחריים וציבוריים. ב-2004 הקימו יחד את עמותת מרחב – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. למשרדם ניסיון בפרויקטים מורכבים והם חלוצי התכנון המשתף (שאררט, charrette) בארץ.
נדב שחורי, סטודנט לאדריכלות, שוחח עם אדר' עירית סולסי על אורבניות, תכנון משתף ותפקיד האדריכל, וגם דלה ממנה טיפ מעניין
עירית, איפה למדת ומה זכור לך במיוחד מתקופת הלימודים? למדתי בטכניון בבניין המופלא בשכונת הדר. יש לי זיכרונות מדהימים מחיי החברה, מהעבודה בספרייה וממנחה שאהבתי במיוחד בשם חנה לויון, שלימדה אותי תכנון ערים. באמצע השנה הרביעית עברתי לקליפורניה ואת לימודיי סיימתי בברקלי.
כמה שנים המשרד שלכם קיים? את המשרד פתחנו דרור גרשון ואני ב-1986 בחיפה, ובמשך 12 שנים עבדנו במשרד בתל אביב ובחיפה במקביל. כיום המשרד נמצא בתל אביב ומועסקים בו עוד שני אדריכלים. לאחר כמה שנים של עיסוק בתכנון עירוני במשרד עבדתי כחמש שנים כראש צוות בוועדה מחוזית וניהלתי את ועדת המשנה של מחוז מרכז.
מה דעתך על מצבם של המוסדות האקדמיים לאדריכלות בארץ? אני מתייחסת לשאלה מנקודת מבט אורבנית: אדריכלות שלא יוצאת מנקודת מבט אורבנית מפספסת את העיקר. רוב הבניינים יהיו בסופו של דבר בתוך מתחם אורבני. בית ספר שמלמד אדריכלות ולא מתייחס לכל הגורמים שמרכיבים עיר מוציא אדריכלים טובים פחות. ההפרדה בין תכנון אדריכלי לתכנון עירוני פוגעת בסופו של דבר בכולנו. למעט ויצ"ו אני לא רואה בית ספר ששם את הנושא במקום הראשון. ויצ"ו עושה את זה כבית ספר שמתייחס לקהילה, לעיר ולאנשים, ומצא חן בעיניי שהם שמו לעצמם את המונח "קהילה" בהגדרה. הטכניון משלב קורסים של תכנון עירוני, אבל בניגוד לתואר שפעם קיבלו בטכניון – אדריכל ובונה ערים, היום נדרש תואר שני להתמחות בבינוי ערים. באקדמיה בבצלאל המצב משתפר, הם מעניקים תואר שני בעיצוב עירוני, אך התפיסה שלהם קהילתית פחות ופוליטית יותר. בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב לא ברור כרגע איפה הם עומדים בנושאים אורבניים. אמנם הלל שוקן עוסק בנושאים הללו בקורסים שלו, אבל זה לא מערכתי דיו.
מהי עמותת מרחב? עמותת מרחב הוקמה מתוך מצוקה. במהלך עבודתי בוועדות התכנון השונות גיליתי שהשינוי לא יכול לבוא מתוך המערכת, וב-2003, בכנס של ה-Congress for New Urbanis בארה"ב, גיליתי שיש עולם שלם של אנשים שהתפוררות העיר מטרידה אותם. הם פעלו בשיטה של עמותה שמטרתה לא מאבק אלא תמיכה ברעיון וניסיון לפתח ולחזק אותו. בארץ לעומת זאת, הנושאים שעמדו על הפרק בתקופה ההיא היו מעמד האדריכל וטכנולוגיות בנייה. לאחר שגילינו, דרור ואני, שיש מקום לגוף שיעסוק בנושאים עירוניים בארץ, הקמנו ב-2004 את עמותת מרחב יחד עם יודן רופא והלל שוקן, וב-2005 התקיים הכנס הראשון של העמותה בבאר שבע, ומשם מתגלגלת העמותה וממשיכה בכנסים ובפעילויות. עיקר הישגי העמותה הוא בכך שהעלינו נושא חשוב לסדר היום וחשפנו אותו. השיח עבר משאלות כמו "למה אורבניות" לשיח על מה הם הכלים לעירוניות מתחדשת, על תהליכים, על צפיפות כערך חיובי בעיר ועוד.
מה הוא שאררט? שאררט הוא תהליך תכנון משתף, בניגוד לתהליך תכנון משותף – שהוא תהליך פסיווי. כאן כל הנוגעים לתכנון נוטלים בו חלק, ויחד יוצרים פרויקט שמתאים לקהל רחב. התהליך מבוסס על איסוף כל הנתונים הטכניים והידע של בעלי העניין: בעלי מקצוע, מתכננים, יועצים עסקיים, אנשי הרשויות המקומיות, עובדי עירייה ואזרחים שאכפת להם, כשלאחר מכן, בעבודה משותפת ומרוכזת במסגרת סדנה, מנתחים בעיות ואתגרים, חלומות ושאיפות, ובתהליך של דו-שיח בשטח והצגתו בפני התושבים מגיעים לתוכנית מוסכמת. העבודה יחד פותחת את הצוות לרעיונות חדשים ויוצרת הפריה. הציבור נותן משוב באופן מיידי, ומקבל, באמצעות שרטוט ופרספקטיווה, הסבר ותרגום לרעיונות.
הקסם של שאררט הוא המגע היומיומי עם צוות שעובד אינטנסיווית יחד ליצירת פתרונות שטובים לכולם. האיכות האמיתית היא זו שמתאימה לכולם
וכך היא גם תיבנה בצורה הטובה ביותר. לכל אחד יש רק חלק מהידע, וכולם יחד יוצרים שלם שיכול לתת פתרון למען הכלל.
איפה את רואה את המשרד בעוד עשר שנים? התקווה מאז הקמת עמותת מרחב היא שכל הפרויקטים שלנו ייעשו בתכנון משתף, והשאיפה היא ששיטת התכנון בארץ תתייחס יותר לנושאים אורבניים.
כיצד היית מגדירה את תפקידו של האדריכל במציאות הישראלית? אני מעריכה כל אדריכל. התחום רחב מאוד, מעיצוב מוצר, דרך עיצוב פנים ועד תכנון בניין ותכנון עיר. כשאתה מתכנן בניין אתה חייב להתייחס לעיר ולסביבה. כל בניין צריך לגרום לסביבה שלו להיות טובה יותר, למען הקהילה. אדריכלים צריכים ליצור יחד עיר, להתייחס לסביבה, לאהוב אותה ולתרום לה.
ולסיום, טיפ לאדריכל המתחיל? כל דבר שאתה אוהב – מְדוד. בכל מקום רשום מידות של חללים שנעים לך להיות בהם, ובסופו של דבר, כשתשב לתכנן, תגלה דברים מדהימים. וגם: ללמוד, לנסות לשכנע, להיות טוב יותר בשכנוע, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם, לשמור על אידאולוגיה, לחזור לחשיבה בעלת השראה ולא לוותר על הנושאים החברתיים.
מה עם בית הספר לאדריכלות באריאל? במדינה דמוקרטית צריך לכבד חוק וככל הידוע לי אריאל נחשבת, בצורה חוקית, עיר לגיטימית שישראל, והמגמה לאדריכלות שם היא מצויינת ועם הרבה דגש לקהילה. די לצביעות!
למה צריך ליהיות תכנון כולל, למה צריך את הסכמת התושבים, או אדריכלים או מעצבים, העיר צריכה לצמוח כגיבוב אין סופי של פונקציות , נטולת תכנון, נהרסת ונבנת מחדש. השינוי הבילתי פוסק, הממוחזר, הרנדומלי, יצור מבנים שיאכלסו את התושבים בלי להתחשב בשום רצון אישי. רק כך ניתן ליצר תהליך יצרתי של בניה.
רציתי להחמיא לכתב הראיון - נדב: הראיון מעניין ביותר ומעלה נקודות חשיבה רבות בעקבות שאלותיך המכווינות. תענוג של הכתב.
I participated recently in a design Charette aimed at creating a community vision for a major road near Rochester, NY and found the experience to be highly engaging and beneficial to both the businesses and citizens residing there. Thank you for publishing this interview and great points in support of design - - - Dan
שרון, אני מסכימה עם כל מילה. ורוצה להוסיף שאמנם והמראיין אינו יכול להיות אחראי למה שהמרואיין אומר בכתבה, אך הוא אחראי ליידע שיש חמישה מוסדות ללימודי ארכיטקטורה בארץ. הגיע הזמן לשים את המוסד לארכיטקטורה באריאל על המפה!
נורא ואיום.... למי שלא מכיר, ה-new urbanists הם קבוצה של פוסט-מודרניסטים חסרי כשרון שחיים בבועה רומנטית של מהי עיר ומונעים כל הסתכלות קדימה. פרויקטים ממש מכוערים