5.8.10

רקוויאם לשולחן

כל אחד מאתנו היה קרוב להזיל דמעה למראה חתול או כלב חבושים בגבס או תחבושת. נועם טבנקין גילתה בפרויקט הגמר שלה שזה עובד גם עם רהיטי עץ. טבנקין מציגה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל רהיטי עץ ישנים ופגומים, שההתערבות הצבעונית שלה בהם מחזירה אותם לשימוש.
התוצאה היא אחד השילובים החכמים שראינו כאן לאחרונה בין ישן וחדש, בין הכורסה מהבית של סבתא לאייפוד נאנו הצבעוני שלכם.

נועם, איך הגעת לעסוק בזה כפרויקט גמר?
חיפשתי פרויקט שיהיה אחראי כלפי הסביבה והחברה. אנחנו מוקפים בכל כך הרבה דברים חדשים, והמחשבה לעשות משהו "ישן" שימחה אותי.

הפרויקט עוסק בריפוי ובשיקום של רהיטים שבורים ועזובים. חיפשתי רהיטים פגומים ודי מהר התברר שאין מחסור בחומר גלם מהסוג הזה

הצטברה אצלי ערימה של רהיטים, בעיקר מעץ, והתחלתי לטפל בהם. חיפשתי דרך לשמור על עיצוב פרטני לכל אובייקט לפי פגמיו וצרכיו, ועדיין לעשות את זה באופן פשוט ויעיל ובמידה של אחידות בשפה העיצובית.
הרעיון של ריפוי רהיטים נראה לי פתוח ורחב מספיק כדי לעניין אותי לטווח ארוך. עיצוב רהיטים הוא תוצר של מחשבה רחבה יותר על בית מלאכה או סטודיו לעיצוב שעוסק במתן חיים שניים לחפצים פגומים, ומתפקד גם כסדנה פתוחה שמזמינה את השכנים – הקהילה שבתוכה חי המקום הזה – לעשות שימוש נוסף בחפצים, לעצב, ללמוד לתקן דברים, להיפגש.

ההתערבות שלך ברהיטים מאופקת, שלא נאמר מינימלית. איך התאפקת כך?
עניין אותי האתגר העיצובי שבעבודה על מוצר קיים, מוגמר ומעוצב. מלכתחילה היתה מטרת הפרויקט "להשתמש במה שיש". רציתי שהתפקוד, הצורה והאופי של כל רהיט יישארו בולטים גם בעיצוב הסופי. המשחק היה למצוא איזון טוב, מצד אחד לשמור על התכונות החשובות ברהיט המקורי, ומצד אחר ליצור משהו מעניין.

את רואה פוטנציאל מסחרי לפרויקט שלך?
הפרויקט התחיל מתוך תשוקה אישית. נהניתי מאוד מעבודת העיצוב, ממלאכת התיקון ומהמחשבות על הקמת בית מלאכה ועל עיצוב שמשתלב בקהילה. נראה לי נהדר להמשיך לפתח אותו. אני מתכוונת להציג את הפריטים האלה, ולאחר מכן למכור אותם ולפנות מקום לרהיטים חדשים שיבואו במקומם וידרשו טיפול.

תגובות

  • 01

    מגניבה אחת! איזה רעיון מעולה וביצוע לא פחות מגאוני ! זה גם מגניב שהתאפקת ועשית משהו מינימליסטי ונעים לעין

    נועה5.8.10
  • 02

    פשוט מקסים. מקסים ופשוט! רעיון מקורי ביותר

    הילה5.8.10
  • 03

    נעם, את מעולה, אני מתה על הפרויקט שלך

    יעל5.8.10
  • 04

    פשוט מקסים הראיון והביצוע

    dita5.8.10
  • 05

    פיצוץ, אהבתי, גם את הבחורה על הספה

    טלי6.8.10
  • 06

    הרעיון לא הכי מקורי אבל הפתרון כן....כל הכבוד. http://www.designboom.com/weblog/cat/8/view/2112/55-designers-opens-online-boutique.html

    קובי9.8.10
  • 07

    אפשר לקבל פרטים לגבי המכירה של הרהיטים?

    מיה31.8.10
  • 08

    אהבתי מאוד !!!

    שירי31.8.10
  • 09

    כל הכבוד.רק עכשיו הבנתי

    שמעון31.8.10
  • 10

    במקרה היגעתי לעמוד שלך הייתי מציינת לטובה את הרעיון עם כותרת -מה לעשות עם גרוטאות שהצטברו. באופן כללי מה את עושה -לומדת עיצוב -תכנון רהיטים עיצוב מוצר. לא ברור לי מה הקשר בין לימודי עיצוב כלשהם והעבודה הנ"ל בתור רעיון מה לעשות עם דברים שנאספו זה סבבה אבל תנסי למתוח לגבוה יותר מה שבני ארבעים וחמישים מעונינים לעשות עם רהיטים ולא סטודנטים בדירות שכורות -להם אין כסף -תהיה יותר פרקטית

  • 11

    קודם כל- בנאליה במיטבה. זה אולי הפרוייקט ה 50 מיליון שמתעסק בנושא. וכולם "מרפאים" רק רהיטים. מה עם שאר המוצרים? מה עם נעליים? מה עם קסדות? מה עם גופי תאורה? וכו'... דבר שני- ה"פתרון" שמוצע כאן לא ממש ירוק. האנרגיה המושקעת בלעצב מחדש רהיט ישן והזמן הדרוש לכך ממש גבוהים, וזה בגלל שאין טכניקה שיטתית ומוגדרת, אלא רוח המעצב/ת בלבד. כל אובייקט מקבל טיפול יחידני. וזה הזמן לומר שוב ובגלוי- "וואן אוף" זה לא עיצוב ירוק!!! מעבר לכך שדבר זה יוצר מחיר גבוה לכיסא חצי רעוע, שמחירו לא אמור לעלות על 20 שקלים. דבר שלישי- התוספות הקטנות "בטוב טעם" של הסטודנטית יוצרות תחושה של רמייה. גם אם היא לא רצתה לפגוע בעיצוב היא לא נגעה בו מספיק על מנת שנוכל לראות את חוש הסטיילינג שלה. זה כמו לקחת ספר מוכר, לשנות מילה או שתיים ולהדפיס מחדש. לא נאמר כלום חדש. הכל נשאר אותו דבר בשביל "לשמר את הישן"...ונדמה שעשו זאת יותר טוב בניו יורק. http://www.nightwoodny.com/index.html נראה שהמחזור היחיד שנעשה כאן הוא של רעיונות.

  • 12

    Hi Maya - sorry for the late response, I will be back in Israel at October 10th, and will be happy to talk to you then. you can contact me at noamika@gmail.com Noam

  • 13

    מרגש זה כמו שירה

  • 14

    בעיני זה מקסים. קטן ופשוט ומקסים.....

    חני7.11.10
  • 15

    הרעיון של להגשים משאלות של חיים חדשים ברהיטים ישנים מקסים בעיני, גם ממחזרים ומשמרים, גם יוצרים רהיט חדש מישן וממשיכים את השרשרת של העיצוב ועל הדרך כולם מרויחים. כן ירבו!

    הלן שי14.11.10
  • 16

    בוקר טוב מאוד. ריגשתיני ביתי (תרשי לי, בקשה). כמי שרואה עצמה (בין היתר) מחויבת לחברה, תורמת ופעילה, אם וסבתא....המחשבה על הפוטנציאל העכשווי והעתידי של הפרויקט שלך "עושה לי את זה". בהצלחה מרובה גם בעתיד. יופי, יופי...נילי מחיפה

  • 17

    [...] רכות הישיבה לאווריריות הצורה, כפי שעשתה אפרת ברק, או חבישת כיסא פצוע של נועם טבנקין. אף שבחלק מהמוצגים אפשר לזהות את [...]

  • 18

    [...] מוצגות לצד שטיחי לבד שיצרו בצורת תרביות חיידקים; נועם טבנקין ששיבצה בליל עסוק ומופלא של חפצים יומיומיים בגב כורסת [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.8.09

כל הדברים כולם

טל מאור, בוגרת טרייה של המכון הטכנולוגי חולון, בחרה כפרויקט הגמר שלה לעשות הומאז' לסופר הצרפתי ז'ורז' פרק. מאור בחרה ברומן הראשון של פרק, "הדברים" (Les Choses), ובפרשנות אישית לו הכינה ספר המכיל פריסות של כל החפצים הדרושים לדירת שלושה חדרים בורגנית, עכשווית ומעוצבת. את הפריסות אפשר להוציא, לקפל ולהפוך לחפצים ולמקם אותם משל היו פרויקט "בנה ביתך". לספר מצורף לוח שעליו משורטטת תוכנית של דירה ישראלית ממוצעת לנוחות המשתמש.

תגובות

  • 01

    עבודה מרשימה, היכן ניתן לרכוש את הספר וכמה הוא עולה ? כישרון גדול, כל הכבוד

    d.m13.8.09
  • 02

    רעיון מקסים

  • 03

    למי שאהב, תערוכה שהוצגה בתערוכת בוגרי בצלאל 2007, ובמוזיאון ת"א: http://www.israelidesign.org.il/newsDetails.asp?PageID=2&tt=9&NewID=470

    איתמר26.8.09
  • 04

    www.israelidesign.org.il /newsDetails.asp?PageID=2&tt=9&NewID=470

    איתמר26.8.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
26.7.09

שבירת כלים

"עיצוב שיעלה את הביטחון העצמי לנשים מעסיק אותי", מעידה וילהלמינה סוקול כשהיא נשאלת על פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל: פרוטזות חרסינה לנשים. הפרויקט והסרטון שמלווה אותו מדיפים ניחוח מדע בדיוני ומציתים את הדמיון. נכות היא נושא שנגע בכל תחומי העיצוב בשנים האחרונות, אסתטית ופונקציונלית כאחת. כך למשל זכינו לראות את הדוגמנית חסרת הרגליים אמילי מולינס בעבודתו של האמן מת'יו ברני כנמרה המהלכת על רגלי זכוכית.
"רציתי לעצב מוצר שיתערב בגוף. תחום הפרוטזות מאוד לא מפותח מהזווית המגדרית, אין משהו שהוא ממש נשי חוץ מהחיקויים ליד אמיתית. הבנתי שחיקוי המציאות הזה גורם לאי-נוחות. הוא לעולם לא ייראה כמו הדבר האמיתי. בדרך כלל אנשים צריכים כמה רגעים כדי לקלוט ואז הם נבהלים."
למה חרסינה?
עברתי תהליך ארוך וחיפשתי חומרים חדשים לתחום. בסוף הגעתי לחרסינה. הסתכלתי הרבה על בובות חרסינה; על התנועה האצילית שהן עושות, על עיוות הפרופורציות, על האצבעות הקצרות… החומר הזה מתאים בגלל הקלות, הערך ההיסטורי-תרבותי והשבריריות. החרסינה מחייבת התנהלות זהירה ומודעת בחלל".
הפרויקט יכול לדעתך להשתלב בחיי היומיום?
אף שלא מעט אנשים העידו שהם רוצים פרוטזה בולטת שלא סתם מחקה יד, צריך שתהיה פתיחות גדולה יותר בינינו לעולם הנכים, וגם בין הנכים לבין עצמם. צריך לזכור שזו תפיסה חדשה לגמרי. לדעתי רוב הנכים שדיברתי אתם קצת מתקשים לעכל את זה.
תערוכת סוף השנה של בצלאל פתוחה לקהל הרחב עד 31 ביולי.

תגובות

  • 01

    סתם פרוייקט, סתם מעצב(נ)ת. כ"כ רחוק מלהיות פרקטי, הסרט שלה מחריד בעשייה שלו ובאמירה, התפיסה חדשה משום שהיא לא רלוונטית וחסרת צידוק. שלל רב של פרויקטים מוצגים בימים אלו בתערוכות ברחבי הארץ מכולם בחרתם להציג דווקא את הפרוייקט המיותר והחסר ערך בעולם המוצר-תעשייה-עיצוב.

    זואי28.7.09
  • 02

    זואי שלום, ביום ראשון תעלה ביקורת של אריה ברקוביץ על שלל תערוכות הגמר - נקווה שזה יקלע לטעמך

    admin29.7.09
  • 03

    זואי, תלמדי דבר או שניים לפני שאת מעיזה לפתוח את הג'ורה שלך את יכולה להתחיל בלימודי קריאה לאמנית לא הייתה שום כוונה להציג פרקטיקה יש באמנות ובעיצוב הרבה מעבר לפרקטיקה ובפרוייקט הזה ערך חברתי שהוא ודאי וודאי יותר מזה את יכולה להמשיך בלהבין שדווקא פרוייקט שהוא ל-א הכסא/השולחן הסטנדרטים שעשויים מפלסטיק מזיק לסביבה הוא הוא שצריך לקבל תשומת לב ופרסום אחרי שתביני את זה, תשקלי להגיב

    טליה29.7.09
  • 04

    גם אני אהבתי את הפרויקט

    נורית30.7.09
  • 05

    זה ווירדי מדי בשבילי אני בעמדת זואי רק בלי העלבונות

    מאור30.7.09
  • 06

    טליה, האמנית כפי שאת מכנה את המעצבת הציגה/סיימה לימודי עיצוב תעשייתי- במידה והפרוייקט היה מוצג במחלקה לאומנות ניחא, אולי אז היינו מסכימות. במחלקה לעיצוב תעשייתי "לדבר על" זה מספיק, אבל לא מצטיין!! פרובוקציה תמיד מצטלמת/נשמעת טוב ואין שם גרגר של ערך חברתי/חשיבה על האדם הפגוע אלא רק דיבורי סרק על דימוי גוף, נו באמת בשביל זה לומדים 4 שנים לעצב מוצר/תעשייתי בשביל לא להתחשב בצרכים של אנשים אלא לדבר עליהם??? זאת תגובה אחת יותר מדי עבור הפרוייקט המיותר הזה.

    זואי8.8.09
  • 07

    זואי על מה את זועמת? אם היא מכנה עצמה אמנית היא יכולה לדון בתיאוריות לא פרקטיות ולעשות אמנות גם אם היא בוגרת עיצוב תעשייתי - מספיק עם המגבלות והחוקים התמוהים. זה פרויקט יפה וזהו (גם אם מאחורי זה מסתתרת אמנית שאדישה לנכים)

    צבי גל10.8.09
  • 08

    מי הדוגמנית?

    דוד7.9.10
  • 09

    וילהלמינה היא פרח השכונות. גם לפרחת עיצוב שוקרית יש זכות קיום. היופי שלה ושל העבודה מעצבן כל מיני בריות אפורות וחסרות סקסאפיל מקצועי ואולי גם אישי. בכל מנה פלאפל צריך איזה שמיר של סחוג והגברת המדוברת היא כאן על תפקיד העמבה- לתשומת לב המלוהקות לתפקיד הפיתה או המלפפון החמוץ.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות