24.5.11

קו הכסף

לאחר שנות פעילות רבות בלונדון, מעצבת התכשיטים עופרה שלף חוזרת לארץ, ומהסטודיו שלה בדרום תל אביב היא מנפיקה תכשיטים מתוחכמים בפשטותם, הנמכרים ברחבי העולם.
בעיצוביה שלף בוחרת להתמודד עם חומרים שייעודם המקורי הוא שונה, והיא מעבדת אותם מחדש ויוצרת מהם תכשיטים איכותיים שמתדיינים עם תולדות האמנות הקונספטואלית ומעניקים משמעות חדשה למוצר קיים.

בדומה לחברי הדרוך דיזיין ההולנדים, גם עיצוביה מצטיינים בשימוש חכם ברדי מייד ובחיבורים אסוציאטיוויים

כשהיא מודעת להלכי רוח עכשוויים בעיצוב, שלף, שלמדה עיצוב וצורפות בתל אביב, רומא וניו יורק, משלבת טכניקות מסורתיות של צורפות ומעניקה לתכשיט ערך מוסף מעבר ליופיו. תכשיטיה משלבים הומור ומודעות עצמית, וכך, בין שזה תליון, טבעת או צמיד, למתקשטים בעיצוביה מובטחות – אסתטיקה מפתיעה ואמירה.

Ofra Shelef, סלמה 46, תל אביב

תגובות

  • 01

    מפרגנת כצורפת לצורפת :] תכשיטים אכן מיוחדים ויפים

  • 02

    cool stuff

    חנית26.5.11
  • 03

    תכשיטים מקסימים, בעיקר הטבעות. בקרוב אבקר בסטודיו (:

  • 04

    אהבתי מקסים מתוחכם ומדויק. ט"ו באב קרוב מיומולדת!

    פטי9.6.11
  • 05

    סופסוף דברים מקוריים באמת!! חייבת ביקור בסטודיו!

    שרי4.8.11
  • 06

    מתוחכם, עדין, פשוט, יפה ומחמיא !

    ליאור1.9.11
  • 07

    קצת באיחור אבל תודה רבה לכל המפרגנות. מאד נעים הפידבק. אתן מוזמנות לבקר. הסטודיו גדל והתרחב ועדיין בסלמה 46. עפרה - נייד: 0544308277

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
22.7.10

חבר מביא חבר: שרי סרולוביץ

ישראל דהן מראיין את הצורפת שרי סרולוביץ על מקורות השראה, שואל כמה חדשנות אפשר להכניס ביודאיקה, על היהדות שעוברת כחוט השני בעבודותיה, על היצירה האמיתית במפגש עם אנשים ועל תפקיד החומר.

המגע עם אנשים מפרה מאוד. אני מבקשת מהמבקרים בסטודיו לשתף אותי בתחושותיהם ביחס לעבודתי

שרי, כמה מרגש, זה מחזיר אותי שנים אחורה לפגישה הראשונה אתך, כשראיינתי אותך לבחינות בבצלאל. איך ומתי נחשפת לתחום הצורפות ומתי ידעת שזה ייעודך?
כנערה בתיכון, חברתי הטובה ביותר גרה מול הסטודיו של הצורף דוד גומבל. שם נחשפתי לעיצוב מודרני במתכת לראשונה. במהלך שנה א' בבצלאל היה החיבור מיידי ומוחלט. אהבתי את העבודה במתכת ותחום העיצוב ריגש אותי.

מי ומה השפיע על דרכך העיצובית?
בבצלאל גמעתי את הלימודים בשקיקה במהלך כל השנים ומכל מלמדיי השכלתי. צורפים ומעצבים כמו שאול סרי, מלכה כוכבי, בני ברונשטיין ואתה ישראל, ובהמשך אסתי קנובל ודגנית שוקן. ממחלקות אחרות היתה לי הזכות לעבוד עם דינה גלר וארתור גולדרייך.

מה קיבלת ברויאל קולג' בהמשך?
ראשית, עם המעבר ללימודים ברויאל קולג' נחסך ממני "משבר סיום הלימודים" בבצלאל. מלבד זה, ברויאל קולג' "מורידים" אותך לקרקע המציאות במובן של הקשר עם המשתמש/הקונה של העבודה.

בתערוכת הגמר העבודות מוצגות עם תווית מחיר, וחוויית המכירה הראשונה מרגשת

פגשתי שם גם אמנים רבים כמו אונו בוקהאוט, ג'ימפאולו בבטו, מייקל רו, דייוויד ווטקינס והנס שטופר, שהיו חלק בלתי נפרד מהמחלקה. המפגש עם אמנים מהעולם מפרה ומגרה.

האם העובדה שאת גם יוצרת, משווקת ומוכרת משפיעה על צורת עבודתך, ואיך היית מגדירה את קהל היעד של יצירותייך?
המגע עם אנשים מפרה מאוד. אני מבקשת מהמבקרים בסטודיו לשתף אותי בתחושותיהם ביחס לעבודתי, אני שואבת השראה מחוויות הטקס השונות ומהמסורות השונות שאני שומעת עליהן.
קהל היעד הוא היהדות לגווניה, מהתפוצות ומהארץ. רבים מלקוחותיי שייכים לזרם היהדות הרפורמית, שבה יש פתיחות לעיצוב מודרני. ביהדות החרדית השמרנות היא חלק מאורח החיים אך האיסור לעשות פסל ותמונה הוא שהופך את עיצוב היודאיקה המודרני למתבקש.

את משתמשת במגוון חומרים, כגון כסף, אלומיניום, בד ואבנים. איך את בוחרת להשתמש בחומר ומה תפקידו בעבודותייך?
כצורפת, החיבור הטבעי שלי הוא למתכות למיניהן. לעתים הרעיון העיצובי מוביל אותי לשימוש בחומרים אחרים, כמו למשל מחזיקי בשמים בקופסה העשויה עץ זית, משבעת המינים – ריח הוא זיכרון, ופס קטיפה אדומה בקופסה מזכיר תשמישי קדושה מסורתיים כמו הפרוכת והמעיל לספר התורה.

משתמשי יודאיקה הם שמרנים בדרך כלל. איך את מחדשת ומה עוד אפשר לחדש בתחום?
בעיניי תחום היודאיקה המודרנית ממש בחיתוליו. רוב רובם של תשמישי הקדושה הם מסורתיים, ועיקרם חיקוי של עבודות ישנות ועתיקות. בעבודתי חשוב לי לשלב את העיצוב המודרני יחד עם המסורת, המנהגים וההלכה.

פעמים רבות אני רואה את ההתרגשות מהגילוי של עיצוב יודאיקה מודרנית הקשורה ישירות למסורת

חשוב לי שהמשתמש ייהנה מהאובייקט גם כשהוא לא בשימוש, ושיגלה בו סמליות נוספת במשך הזמן. אני מקווה שלאחר שנים שבהן נדחק תחום היודאיקה הצדה יעודדו האקדמיות והמוזאונים יצירה מקורית ומתחדשת בתחום. במקום שבכל בית יש פריט יודאיקה אחד לפחות – חייבות להתקיים תערוכות בנושא לעתים קרובות. לצערי, מאז "נרות מצווה" לא נעשה כמעט כלום.

מה לקחת מבית ילדותך לעבודותייך?
גדלתי בבית מסורתי שהיתה בו הרבה אהבה ליהדות. הטקסים היו חלק טבעי מההוויה בבית, גם אם חונכנו בבתי ספר חילוניים. הנגיעה שלי ביודאיקה באה ממקום של אהבה ולא של ביקורת.
אבי ז"ל נהג להביא במוצאי שבת ענפי בשמים טריים למיניהם, והעברנו אותם בינינו בטקס ההבדלה. כהשראה מכך עיצבתי "מחזיקי בשמים" שמשלבים בתוכם ענפי בשמים טריים, בעיצוב פסים, כחלק מהמבנה שבעיניי הוא האורנמנטיקה היהודית, כמו הפסים שעל הטלית או רצועות התפילין.
בהליכותיו של אבי היתה צניעות מרובה, לעולם לא היה משתמש בחנוכייה או בכוס קידוש שממדיהן גדולים מהרגיל.
הפרופורציות האנושיות, המגע האנושי חשוב לי מאוד, החפץ הוא בבחינת "הידור מצווה" והאדם המשתמש בו עומד לנגד עיניי בבואי לעצב. אובייקט שהתיישן, שהשתמשו בו ושנשרט – יש לו ערך מוסף בעיניי.

איך את מחלקת את הזמן בין משפחה, שיווק ויצירה?
התמרון בין הבית לעבודה הוא לא פשוט. לשמחתי ולמזלי בן זוגי הולך אתי שנים רבות והוא שותף מלא לדרך. בשנים האחרונות, כשהעבודה בסטודיו גדלה, חלוקת הזמן נהיית קשה יותר. ועם זאת אין לי ספק שילדיי מעדיפים אימא עובדת ושמחה.


תגובות

  • 01

    כתבה מאוד מרשימה ויצירתית עם הרבה אמת והשקעה עיצובית מאוד יחודית לשרי אין דברים כאלה כל הכבוד

    מנחם23.7.10
  • 02

    העבודות המוצגות כאן מעידות על רוח רעננה ומיוחדת בעבודותיה של המעצבת. כתבה יפה ומפרגנת, לאמנית גדולה ומיוחדת. יישר כח שרי והמשך הצלחה בעתיד!

    ענת23.7.10
  • 03

    שרי יקרה - מרגש מאד בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה / שמות ל"א גאה בך רותי 23.7.10

  • 04

    אהבתי מאד, ישר כוח והרבה הצלחה בהמשך!

  • 05

    שרי יקרה, אני מאד אוהבת את השילוב, שאת עושה, בין המקורות היהודים והיצירתיות האומנותית. כל העבודות המוצגות כאן הן מקוריות וחדשניות, וניתן לראות בהן את הרגישות האהבה והכבוד ,שאת רוכשת, לתרבות היהודית. עלי והצליחי!

  • 06

    שרי, הכתבה אמיתית ומשקפת אותך ואת עבודותייך. ההשפעה של בית ילדותך על היצירות ניכרת. היצירות מעוצבות בצורה מרהיבה ומקצועית, כדרכך. גאים בך.

    זהבה25.7.10
  • 07

    לצערי , תוך כדי לימודי במחלקה לצורפות בצלאל, החלה מגמה מכוונת מצד ההנהלה של טשטוש הזהות היהודית, לטובת מגמות אוניברסליות. אם בעבר קורס יודאייקה עסק בנושא כמו שבת, כיום הוא עוסק בט"ו בשבט, אך על צדדיו האוניברסליים- איכות הסביבה, קיימות וכו' שהם בוודאי לא סותרים יהדות אך מטשטשים אותה.

    חבל28.7.10
  • 08

    וכמובן שהעבודות מרגשות בעדינותן.

    מקסים28.7.10
  • 09

    אני מכירה אותך ואת עבודותיך, שתיכן מקסימות.... הועברה אלי הכתבה הכ"כ מפרגנת, שאכן אין בה שמץ של הגזמה. שמחה בהצלחתך ומאחלת לך המשך. כה לחי ! יעל פלד

  • 10

    אמנות עוצרת נשימה. כתבה מרשימה ואמיתית, רואים כי המעצבת בעלת ניסיון וחכמת חיים והיא מביאה פן חדש ועדכני ליודאיקה אשר לא נראה כמותו ומשמר את המסורת היהודית בהתאם לרוח התקופה המודרנית.

    אהבתי31.7.10
  • 11

    ראיון מעמיק בצל העבודות המקסימות. שרי, עבודותייך נקיות ומוכיחות הרבה עומק בהכרותי אותך את מקסימה, עלי והצליחי ציונה- אשת ישראל

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.6.10

רחל דהן מראיינת את ישראל דהן

מכפר הולדתו במרוקו הוא הביא היגיון צורני, בלימודיו בבצלאל הוא פשט את קישוטיות היתר, ובתווך הוא מבקש להראות לאנשים שחפצים יכולים לתפקד גם אחרת. המעצבת רחל דהן מראיינת את אביה ישראל דהן, צורף אומן ומרצה, על עבודתו ועל מקורות השראה, על המפגש בין טכנולוגיות לעבודת כפיים, ומה המשמעות של אומנות (craft).

החיים בילדותי היו מעוצבים בפשטות. הרבה מההיגיון הצורני היה ממש מודרניסטי: הצורה שירתה את הפונקציה

אתה צורף גאה ומאמין אדוק ביסודות המקצוע. איפה שוכן לבה של הצורפות בעיניך? כמו בכל אחד ממקצועות העיצוב יש בצורפות מקום לביטוי אישי, לאמירה חברתית ולאסתטיקה. צורפות היא שילוב אופטימלי בעיני בין אמנות לאומנות. אחד הדברים המהותיים ביותר בצורפות הוא העובדה שהעשייה מסתיימת בחפץ ממשי, מתפקד, היא לא יכולה להיגמר ברעיון שלא ממומש. איכות העשייה היא חלק מהותי במקצוע. אלו בעיקר אובייקטים שנבחנים מקרוב מאוד, ולכן החלטה עקרונית כללית על צורה היא לא רלוונטית; יש בצורפות עיסוק בפרטים קטנים, בחיבורים ובהיתכנות. כך למשל אני יכול להחליט שאני מעוניין ליצור יהלום שירחף סביב אוזן העונד, אבל אם אני לא יכול לבצע את הרעיון בפועל אז האובייקט יישאר בגדר רעיון בלבד. הפיזיות משמעותית בתחום זה מאוד.

כאחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה, האם תכונה זו היא רלוונטית לעיצוב ולהוראה? האמת היא שלפני שהתחלתי ללמד חשבתי שזה הדבר האחרון שארצה לעשות, כי חשבתי שבשביל ללמד צריך להיות כריזמטי ובעל כושר מנהיגות, תכונות שסברתי שאין לי די משתיהן. ייתכן שתחושה זו באה מהרקע הסוציו-אקונומי שלי: נולדתי במרוקו למשפחה מבוססת ועליתי לארץ ללא הוריי בגיל 12 וחסר כול. המעבר היה דרמטי ומערער. רק בבצלאל גדל הביטחון העצמי שלי מבחינת היכולת להעביר ידע. קשה לי להעיד על עצמי בעניין הנדיבות. בעיניי כל מי שעוסק בהוראה וכן בעיצוב מטרתו היא לתת לאנשים מהידע שלו. בעיצוב אתה מנסה לשפר את איכות חייהם של אנשים ולאפשר להם לראות דברים אחרת, לבדוק יכולת צורנית ותפקודית של חפצים. בשני התחומים יש ניסיון לפתח גם מעצב לעתיד וגם אובייקט.

אתה אוהב ומתרגש מטכנולוגיה, ומצד אחר אתה איש עבודת כפיים. בשנים האחרונות אתה מעצב בעזרת מחשב. איך נפגשים העולמות הללו מבחינתך? אני בר-מזל מבחינה זו. לפני שהתחלתי לעבוד על המחשב היתה לי היכרות עמוקה עם טכניקות, טכנולוגיות ועשייה ידנית.  שימוש בחומרים ובטכניקות תמיד שירת את העיצוב שלי. בדרך כלל אני בוחר בחומר לא בגלל היותו זול או יקר אלא בגלל הצורה שבה הוא ישרת את העיצוב. השימוש במחשב הפך להיות כמו שימוש באחד מכלי העבודה הקודמים שלי, כלומר הוא ממלא את מקומם של הנייר והעיפרון. אני תמיד מחפש את הדרך היעילה והטובה ביותר לקצר תהליכים, והשימוש במחשב לא משתלט על צורת העבודה אלא משרת אותי.

בנושא זה מתעורר ויכוח ביני ובין עמיתים שלי על מהי בעצם אומנות (craft): האם השימוש במחשב ובהדפסה תלת-ממדית נחשבים כמלאכת מחשבת?

בעיניי, כפי ששכללו אנשי מלאכת המחשבת את כלי העבודה שלהם כדי לשפר תוצאות (כל התפתחות כלי העבודה והטכנולוגיה מבוססת על עיקרון זה) – כך המחשב הוא עוד כלי בדרך. אם משתמשים במחשב ככלי ולא מאפשרים לו "להשתלט" על העבודה אז הוא כלי יעיל וחיוני. בעיקרון רוב השימוש שלי במחשב נעשה לצורך הדמיה ותכנון מכשירים שבעזרתם אני מבצע את העבודה בסטודיו. כלומר הכנת תבניות, שטאנצים ליצירת סדרות קטנות, או צורות שלא ניתן לבצען באופן אחר.

אתה ממציא בעיניי, הדבר מתבטא בהרבה מן העבודות ובשלבי העבודה. מה בין המצאה ועיצוב בעיניך? בהרבה מן העבודות שלי אני מנסה לטפל גם בהמצאה וגם בתחום הצורני. יש קשר ברור בין איך אני רוצה שהאובייקט יפעל לבין איך שהוא נראה. בהרבה מן התכשיטים שלי למשל התכשיט מתקיים רק בזכות צורת הענידה, וביודאיקה יש שימוש נרחב באמצעים פיזיקליים מכניים. כך לדוגמה בחנוכייה שכוסיות הזכוכית בה תלויות באוויר יש משחק בצורניות שמאפשר לה להיראות כמעט סטנדרטית מחד, אך משתנה לצורות חופשיות וחדשות מאידך. העיסוק ביודאיקה, שיש בו הרבה מן הטקס, מאפשר לי, באמצעות העיצוב, לחדד את הטקסיות בשימוש בכלי.
במזוזות למשל אני מנסה ליצור קשר הרבה יותר אינטגרטיווי בין המזוזה והמשקוף, כלומר לא סתם להדביק את המזוזה; לצורת החיבור יש משמעות סימבולית וצורנית. היה יכול להיות מעניין להמציא משקוף שיקבל את המזוזה באופן אחר מהקיים.

גדלת בסביבה תרבותית ויזואלית מסוימת, לאו דווקא מינימליסטית ומודרניסטית כמו עבודותיך. איך נוצר המפגש בין קצוות אלו? ראשית, החיים בכפר במרוקו היו דווקא מינימליסטיים מאוד, בשונה ממה שמתרחש בעיר. הכפר והבית היו מעוצבים בפשטות. אמנם היו מסביבי צמחייה וצבע לרוב, אבל הרבה מההיגיון הצורני שהתרחש בסביבתי היה מודרניסטי מסוגו, כלומר הצורה שירתה את הפונקציה. למשל אבני הרחיים, הטבון בחצר, בניית הסוכה. אם רצו לפאר משהו אז הוסיפו לו בדרך כלל צמחייה, שטיח צבעוני או מטפחת. במובן הארכיטקטוני היו המבנים בכפר בנויים מבוץ, צבועים בצבע חמרה ובעלי אופי אחיד לגמרי. גדלתי על שימוש מצומצם וצורות יעילות. דווקא בבצלאל, לאחר שלמדתי בתיכון טכני, היתה ברבות מעבודותיי נטייה לארט-נובו, בעקבות השפעתו של מרצה שלימד אותנו, אריה גריקסט. כשיצאתי מבצלאל הבנתי שאין לי צורך בקישוטיות זו, ובאיזשהו אופן חזרתי למינימליזם, ליעילות הצורות ולמכניקה.

והלפיד עובר ל: שרי שרולוביץ‬

תגובות

  • 01

    מאוד מענין ומעורר השראה. נחמד לקרוא ראיון בין בת לאביה שעוסקים בתחומים דומים, ואפשר לשמוע את האהבה המקצועית והמשפחתית.

    נועה15.6.10
  • 02

    מאוד נהניתי לקרוא את הריאיון ולראות את העבודות של ישראל. הן מרגשות ומעוררות השראה אמיתית

    נועה15.6.10
  • 03

    אגב, יש לכם שם בעיה עם הלינקים לאתרים של המגיבים

    ekhdukv15.6.10
  • 04

    ישראל יקר! איפה ישנם עוד אנשים כמוך? אתה לא צריך לירות מילים ריקות (וקונצפט פוליטי עלוב) שיחפו על עבודותיך המרהיבות, המדויקות והחזקות כ"כ... העבודות אומרות הכל! גם אני מצטרפת לבתך ומאשרת שאתה "אחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה". היה תענוג אמיתי ללמוד אצלך! המחלקה לצורפות שכולה שדה קוצים יכולה להתפאר רק בפרח אחד יחיד- אתה..... 

  • 05

    מאוש מעניין, כיף לראות עיצוב מרענן ומקורי בתוך הבועה הישראלית

  • 06

    ראיון מרתק,כיף לראות אב ובתו חולקים עיניין משותף. אין ספק כי ישראל הינו איש מרתק, נדיב, אמיתי ומוכשר. לעונג ולכבוד היה לי ללמוד ממך במשך 4 שנים וגם קצת אחרי ולגלות שאיש גדול עומד לפני. תודה לך ישראל על הכל מכל, מעריכה מעריצה ומוקירת תודה לעד, תלמידה אוהבת.

    נועה30.6.10
  • 07

    ישראל,הראיון מבטא את האמיתיות, העומק, והצניעות שלך. שבחים גם לרחל! דרך אגב, אני עדיין עונדת את טבעת האירוסין שעיצבת לנו לפני 38 שנה. קווים פשוטים, לא סימטריים, ומקוריים היוצרים טבעת קלאסית שלא יצאה מהאופנה!

    אורה30.6.10
  • 08

    משפחה של נדיבות כולל ציונה ומירב

    קרן1.7.10
  • 09

    אהבתי! טוב לראות! וטוב לשמוע! ולהכיר עוד פרטים שלא ידעתי

  • 10

    ישראל יקר! כאשתו של מעצב תכשיטים ענק יורשה לי להפיץ בציבור שהראיון מחכים, מחמם את הלב, ומוכיח שאתה ענק כמו שאני באמת חושבת. ציונה דהן

  • 11

    כאשתו של יש ראל: התפעלתי מאוד מן הכתבה. אתה מוכיח לעולם יותר ויותר את עצמתך הענקית. בהזדמנות זו אני שמחה להביע את הערכתי לדברים שנאמרו והדברים שמיוסמים. ישראל עלה והצלח. אתה גדול ציונה

  • 12

    כתבה נפלאה!

    מימי20.7.10
  • 13

    תגובהישראל ---כייף לפגוש אותך כאן להתפעל מהמצויינות והכשרון שלך ושל בתך ולקרוא בין המילים את ההרמוניה והפרגון שיש בניכם . ותרש לספר שאתה מוכשר מאוד ,וצנוע עוד יותר . בהצלחה רבה וגם לבתך .רוחמה

  • 14

    ישראל כילדה שגדלה בחצר של המשותפת שלך ושל סבא וסבתא.....יודעת שללא היותך אדם כזה לא היה אפשר שילוב של יצירה עשיה וידע. אתה איש נדיר ועובדה שסבא שלי ז"ל אהב אותך כל כך..תודה על מי שאתה בשביל כל מי שסביבך. מרגש נורא לקרוא את הכתבה .

  • 15

    תגובהמאוד מעניין. למדתי אצל תלמידתו לשעבר. מקסים!!

    שם מ. א.26.10.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
7.1.10

עלתה על הגל

שלי לימור, צורפת, גולשת גלים ומדריכת יוגה, מכרה תכשיטים מעשי ידיה עוד בימיה בבית הספר היסודי. ההמשך ללימודים במחלקת צורפות בבצלאל (וסיום בהצטיינות) היה טבעי. אחרי שנתיים של גלישה מקצועית באוקיינוס השקט (באוסטרליה ובקוסטה ריקה) החליטה לפתוח בתל אביב חנות בשם המתבקש O-shan (אוקיינוס ביפנית). בחנות אפשר למצוא תכשיטים שיצרה בסדרות קטנות ומצומצמות ובשילוב חומרים מעניין וייחודי, וכמובן גם אזכורים לאהבת האוקיינוס בדמות עיצובים בעלי צורות אורגניות ימיות. פינסקר 5 ת"א, בתיאום מראש: 054-4408717 O-shan תשתתף בשוק מעצבי העיר, 14-15.1, גני התערוכה, ת"א.

תגובות

  • 01

    משגע, אבהתי מאוד את העבודות!

    מאירה7.1.10
  • 02

    מקסים מקסים, אהבתי

    shosha7.1.10

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.8.09

שווה ביקור: ממלכת פרס

כשנכנסים לבית הצורפים של משפחת יעקובי אפשר לטעות ולחשוב שנמצאים במוזאון קטן ואינטימי. העין נמשכת לוויטרינות לאורך הקירות, שעמוסות בתכשיטים עתיקים מתקופות שונות – חלקם תכשיטי עדות ישראל במזרח, בעיקר מפרס, תכשיטים בדוויים מסורתיים ותכשיטים אוזבקיים וטורקמניים – והרגליים פשוט מאטות את הקצב כדי לא לפספס כלום.
סיפורה של המשפחה מתחיל בשמעון, נצר למשפחת צורפים וצורף בעצמו שעלה לארץ מאזרבייג'ן הפרסית ב-1935 בעקבות אחיו שהתיישב בירושלים. השניים החלו לעבוד יחד, ולאחר קום המדינה עברה המשפחה לתל אביב, ושם גם פתחה את החנות ברחוב רזיאל, שעובדת עד היום: חנות קטנה שרחשה פעילות מכירה וקנייה של תכשיטים מסוחרים ומאנשים פרטיים, כשמעליה הגלריה משמשת כבית המלאכה.
שמעון יעקובי העסיק צורפים רבים במשך השנים, שהגיעו כמעט מכל קהילות ישראל במזרח והביאו עמם סגנונות שונים מפילגרין תימני ועד קליגרפיות ערביות. בנו יעקוב המשיך את המסורת וכך התגבשה לה קבוצה רבגונית של אמנים שיצרו יחד סגנון מובהק של תכשיטים ישראליים.
יעקוב יעקובי עדיין עובד בחנות והוא מצויד בהרבה סבלנות, גם לסקרנים שנקלעים לחנות, ויאפשר לכל אחד לפשפש במגרות עמוסות כל טוב עד למציאת הפריט הנחשק.
לפני כשנה הפיקה נורית כנען-קדר תערוכה במוזאון ארץ ישראל שהוקדשה לפעילותו ולאוספיו, המספרים את סיפורו של מקצוע הצורפות בישראל לאורך השנים.
יעקובי, רזיאל 8, יפו, 03-6823578 (דורון גפני)

תגובות

  • 01

    מעניין!

    18.8.09
  • 02

    חתיכת היסטוריה מעניינת! ומשמרים מסורת תמונת תכשיט יפה מאד

    אודי18.8.09
  • 03

    ממש דברים יפים

    מאור18.8.09
  • 04

    מעניין !

    עדי18.8.09
  • 05

    וואו איזה יופי.. היכן אפשר ללמוד עוד עליהם

    18.8.09
  • 06

    הכי טוב לבקר במקום זו חוויה ממש מהנה וללמוד מיעקוב בעצמו, איש מקסים..... ויש גם את הספר שיצא לכבוד התערוכה שם אפשר למצוא עוד פרטים.

    דורון18.8.09
  • 07

    כבר אין היום בתי מלאכה ששורדים כל כך הרבה שנים - שתזכו לעוד שנים רבות וטובות

  • 08

    הייתי שם לפני הרבה שנים מקסים, חוויה אחרת אחד מהסודות השמורים... מאוד מעניין, תודה

    מישהי30.8.09
  • 09

    לפני כשנה הפיקה פרופ' נורית כנען קידר, תערוכה במוזיאון ארץ ישראל-תל אביב ואת הספר האלבומי ''מעשה צורף'', המספר את סיפורו של מקצוע הצורפות בישראל לאורך השנים. ניתן להשיג את הספר בחנות המוזיאון

    חיים30.8.09
  • 10

    שמחתי מאוד לקרוא את הכתבה על בית הצורפים יעקובי. אני עוקבת אחרי בית הצורפים 50 שנה,. התערוכה שאצרתיבמוזיאון ארץ-ישראל והספר המקסים המלווה אותה שעיצב הגרפיקאי הנפלא חיים שטייר, תיעדו את אוספיו מחד, ומאידך את התכשיטים שנעשו שם, והם אופיניים לביית מראשית המדינה. המקום נדיר, ובכל נסיעותי בעולם לא ראיתי אוספים כאלה. ברכות על הכתבה פרופ. נורית כנען-קדר

  • 11

    תודה פרופ' נורית כנען-קדר. לכבוד לנו

  • 12

    אוספים מרתקים - חנות מדהימה

    shosh5.9.09

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.9.08

והזוכה הוא…

פרס העיצוב מטעם משרד המדע התרבות והספורט לשנת 2008 הוענק למיכל אורן בתחום הצורפות, לקובי ברחד ולנעה שוורץ בתחום העיצוב הגרפי, ולגליה רוזנפלד בתחום עיצוב הטקסטיל והאפנה.
חבר השופטים: דפנה גרייף, מאירה יגיד, יובל רימון, דגנית שוקן ועידית עמיחי, ציינו כי עבודותיה של מיכל אורן מינימליסטיות ומהוות מעין רישום בחלל. העיסוק בקו מציע מנעד נשימה פתוח וחומר למחשבה. צמד המעצבים הגרפיים קובי ברחד ונעה שוורץ מפגינים שפה טיפוגרפית דינמית מעניינת יחד עם איפוק, שמעניקים ערך מוסף למוצר מעבר לאסתטיקה. בעבודות הטקסטיל שלה גליה רוזנפלד נותנת ביטוי לצירוף בין חומר למבנה ומרחיבה את גבולות המדיום.

חבר השופטים החליט לא להעניק פרס בתחום עיצוב המוצר מפאת דלות ההיצע.
עבודותיהם של זוכי הפרס בסך 20,000 ש' יוצגו בשנת 2009 במשכן לאמנות בעין חרוד

תגובות

  • 01

    mazal tov

    or10.9.08
  • 02

    ישראל, מורי ורבי הראשון (ואולי האחרון) ללמדני מהי 'גאוות' ישיבה ליד שולחן הצורפות על כל מה שמשתמע מכך ולימים רחל שגם ממך אני ממשיכה ללמוד. באהבה ותודה. דגנית.

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו