2.1.12

מעריסה לערוגה

סקירה מלבלבת על הטרנד המקסים של גינון ורטיקלי, שפשוט לא מפסיק לטפס

חלחול התודעה הירוקה למציאות היומיומית שלנו הביא עמו פיתוחים שלא רק אמורים לעכב את ההרס המוחלט של כדור הארץ, אלא גם גורמים לו (או לפחות לדירה העירונית שלנו) להיראות הרבה יותר טוב. אם הכי קרוב לקיר צמחים שראינו בילדותנו היה הפוטוס המטפס שגרם למדף בבית להיראות תקוע אי שם בסביבות אפריל 1977, ואם בזיכרונות שלנו מככבות ערוגות מגודלות פרוסות בחצר בית הספר, הרי ההווה מטיח בנו קיר בטון בכל שלושה מטרים בממוצע ומדרכות צחיחות בין לבין, ומאלץ אותנו למצוא דרכים יצירתיות יותר לשזירת הירוק בחיים.

יש מי שמתייחס לעניין הצימוח האנכי כקישוט, כי אין יפה מקיר שמגדל את עצמו, נושם, משתנה עם תנועת השמש ועונות השנה. ויש את האקטיוויסטים, מונחי האידיאלים, שעורמים בקבוקי פלסטיק הפוכים באוויר ומגדלים עלי סלק, כי סלט אחד לשבוע כן יכול לגדל את עצמו

אז בפינה הימנית – Vertical Garden Design בפורטפוליו מרהיב של קירות צמחייה בשרנית ועשירה שממירה לובי של מלונות שוודיים, חלונות ראווה של חנויות יוקרה ספרדיות ומרכזי תרבות בדובאי לג'ונגלים מבויתים; Flora Grubb Gardens מייצרים שיפודי מתכת מוצלבים שתופסים צמחי אוויר עדינים (טילנסדיאה) להשגת מראה קונטרסטי לברזל התעשייתי; ו-Wooly Pocket מייצרת כיסי בד, שבתלייה אחד מתחת לאחר יוצרים קיר צמחייה במראה משתפך.

באגף השמאלי, אנשי Windowfarms בפרויקט עיצוב פתוח לכל מי שמעוניין ליצור ערוגת תבלינים או ירקות ביתית עירונית. במקום שאין די שטח או אור יצרו החברים קונסטרוקציה שבמקורה מורכבת מבקבוקי שתייה קלה, נורות לתגבור האור, ומשאבת אוויר חסכונית ושקטה שמתחזקת את זרימת הנוזלים דרך המתקן. כוונת הפרויקט היא לגרום לכמה שיותר אנשים לבנות את הערוגה האנכית בעצמם, לשתף רעיונות חדשים לשיפור המערכת, ולהביא אנשים לגדל לעצמם את הירקות והתבלינים גם בסביבה אורבנית "עוינת"; Hayeon Kelly Choi ו-Kooho Jung מציגים את קונספט הקיר הירוק הסימביוטי, שיחליף חומות וקירות חוצצים ברחבי העיר, ויקיים בתוכה מערכת אקולוגית מטהרת; ומפה אפשר לרוץ קדימה אל מעל לפופיק עם החזון האוטופי של WORKac, שמציעים מגדל טרסות שמהוות פלטפורמה לגידול חקלאי מגוון, מחסות ועד לעדרי כבשים, עם שוק איכרים בקומת הקרקע – ממש באמצע העיר.

הרעיון המנחה הוא קיצוץ דרסטי בשינוע האוכל, כשמכאן המילה החדשה (שלנו לפחות) להיום: Locavore – מי שצורך את מזונו בקרבת מקום מחייתו

הירוק הוורטיקלי מגיע בשלל סוגי צמחים, שלל צפיפויות ואפילו שלל פונקציות. אז אם זה ליופי, למען הסביבה, או לצורך התנתקות מחברות ענק ויצירת סלט עצמאי משלכם – תלו כמה עציצים לגובה החלון ותנו לירוק לייפות לכם את היום ולחמצן לכם את האוויר. (אסתי מוריק)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
1.1.12

הדשא של השכן

תרחיש אפוקליפטי מבקש להעלות לדיון את הצד השחור של מטבע הטרנד הירוק. אמא'לה

Liam Young ו-Darryl Chen הם צמד מעצבים, עתידנים, אורבניסטים ואוצרים, שבין השאר אחראים גם על Tomorrow’s Thoughts Today – צוות חשיבה המבוסס בלונדון ועוסק בהשלכות הפנטסטיות, הפרוורטיות והאובר-רייטד של אורבניזם. "היכן שהעשב ירוק יותר" הוא פרויקט עיצוב ספקולטיווי שלוקח את נרטיב הקיימות עד לקצה סקאלת השפיות, ואז מסיט אותו עוד קצת. סביב נושאי הקיימות והפיתוח יצרו הצמד מציאות אפשרית בעלת היבטים תרבותיים, גאוגרפיים ופוליטיים שחרגו אל תסריט בלהות.
כמו כל אידיאולוגיה יש לבחון אותה בעיניים ביקורתיות ולנהוג בה זהירות, הם טוענים. הפרויקט הוא צומת בין עיצוב לביקורת חברתית, המבקש להצביע על מסקנות רדיקליות בגישת הבר-קיימא, ולהכניס דריסת רגל נוספת לאג'נדה בעלת טביעת רגל פחמנית. בשעה שקהילות, ערים ורשויות ממהרות לאמץ את עקרונות הפחתת זיהום הפחמן הדו-חמצני – הרי כל מה שמעבר לתחום שיפוטן, מטבע הכסף והשררה, מופקר ומוזנח. כך, יוזמות מקומיות המנסות ליישם עקרונות גלובליים, עלולות לגרום בלי משים למציאות שבה שוב החזק – מרוויח, והחלש – נרמס.

הפרויקט אמנם מופרע ועושה שימוש במניפולציות הפחדה, אבל רק כדי ללכוד את תשומת לבנו לשאלות רציניות בדבר ההשלכות החברתיות, פוליטיות, אדריכליות, מורפולוגיות וכלכליות שמושג הקיימות מביא עמו

כך לדוגמה, חלק מהחזון האפוקליפטי מדבר על חקלאות, שבאופן מסורתי ניצלה משאבי טבע לטובת האדם, וביום שבו יואשם האדם בפשעים נגד הסביבה, ייתכן שנמצא עצמנו מנצלים עד דק את המשאבים האנושיים… או תיאור היפותטי על סבלם של תושבי הפרוורים (בלונדון), שכאזרחים סוג ב' אינם נהנים מהאזור התחום והנקי מפחמן, ואף הופכים לביב שופכין של הקהילה הירוקה. וכן הלאה.
רדיקלי, אמרנו? אמרנו. אבל מגזין Blueprint החליט לכלול אותם ברשימת האנשים שעשויים להביא לשינוי בתחום העיצוב והאדריכלות. (אור ארנסט)

תגובות

  • 01

    אין ספק שגם הירוקים יכולים להתחזר על הלא ירוקים ולהגיע למעשים שפלים. החבר'ה האלה מגניבים

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.12.11

עיר מבטיחה היא עיר מקיימת

איזה תפקיד ימלא עיצוב בר-קיימא בעיר העתיד? המעצבת עדיטל אלה משרטטת חמש מגמות

אתגרים סביבתיים וחברתיים מאלצים אותנו להפוך את העיר לזירה מתקנת, וליצור בה דפוסי חיים בעלי טביעת אצבע אקולוגית ויתרונות חברתיים, קהילתיים וכלכליים. עיצוב הוא שחקן מכריע בהחלט בתהליך. התבוננות רחבה בערים המבקשות לפעול על פי ערכי הקיימות, מאפשרת הצצה לעתיד הלא רחוק שבו ערים צפופות, מפגישות, משתתפות ומשתפות, יוצרות עבור תושביהן אפשרויות חדשות ברמה האישית, הקהילתית והעירונית. להלן חמש מגמות של עיצוב מקיים במציאות עירונית.

אקטיוויזם של יום חול: מוצרים שיהפכו אותנו למשתתפים פעילים

החיים המודרניים הרגילו אותנו שפסיוויות היא מעלה לשאוף אליה. נוח לנו כשמוצרים, מכונות ואנשים אחרים פותרים לנו בעיות. כך השארנו את המונח אקטיוויזם להפגנות, מחאות וחתימה על עצומות. "אקטיוויזם של יום חול" מזמין אותנו להחזיר ליומיום שלנו מידה גדולה יותר של מעורבות. יש כיום לא מעט פרויקטים ויוזמות לקידום השתתפות פעילה של אנשים בקונטקסט הפרטי והציבורי. לדוגמה, Pavegen Systems – אריחים המאפשרים יצירת אנרגיה ברחוב תוך כדי הליכה, או Home Farming Unit – מערכת סגורה לגידול צמחים ודגים בסביבה הביתית או רדיית דבש מכוורת עירונית.

צרכנות מונעת: מוצרים שיעודדו אותנו לדפוסים אחראיים

לבחירות היומיומיות שלנו יש השפעה אדירה על טביעת הרגל הסביבתית. כיצד יכול עיצוב טוב ליצור מוצרים ושירותים שיעודדו אותנו לבחור בדפוסי צרכנות אחראיים? תשובה  אפשרית אחת היא שימוש יעיל במשאבים כמו שטח. האדריכל Gary Chang מקסם את הפוטנציאל הזה כשיצר דירה בת 24 חדרים בתוך חלל של 32 מ"ר.
דרך נוספת היא לחשוב על מוצרים שמשתנים אתנו, כמו ה-GrowBike, שגדל עם הילד. מעצבים גם יכולים למצוא דרכים לעודד אנשים לעשות שימוש יעיל בפסולת שמצטברת סביבם. הפרויקט MakeDo נוגע בפוטנציאל הזה בהרבה חן.

דיאלוג אלמנטרי: דרכים חדשות לשיח עם הסביבה

עיצוב לקיימות מתבסס במידה רבה על חיפוש דיאלוג מחודש עם האלמנטים הטבעיים הסובבים אותנו, עולם הצומח והחי, וגם עם האנשים המקיפים אותנו. פרויקטים שונים מנסים לבחון את גבולות הדיאלוג הקיים, ולמצוא דרכים חדשות לשיח זה. תחום עיצוב תאורה לדוגמה יבקש, מלבד חיסכון בחשמל, גם להנכיח את הטבע ולקרב אותו לאדם העירוני. כך גופי תאורה Lunar Resonant מותאמים בעוצמתם על פי מחזור הירח, Parans מכניסה אור שמש לחדרים נטולי חלונות בעזרת סיבים אופטיים, ומנורות WindyLight (פרויקט של הכותבת) נושבות אור בעזרת רוח. פרויקטים אלה ורבים אחרים מסמנים למעצבים כר התנסויות חדש ועשיר.

סוגרים מעגל: סוף תהליך במחשבה חדשה

השיח על עיצוב מחדש של מוצרים ושירותים כך שיוכלו להצטרף למעגל מיחזור או התכלות, הפך לחלק בלתי נפרד מגישת הקיימות. דוגמה מובהקת לכך היא הפארק התעשייתי קלונדבורג בדנמרק, שעוצב על פי עקרון "הסימביוזה התעשייתית", שיתוף פעולה בין חברות שונות ומגוונות באותו המתחם, כך שתוצרי הלוואי של חברה אחת הם תחילת התהליך התעשייתי של חברה אחרת. פעילות מעוררת השראה אפשר למצוא בקבוצת Zeri, שזיהתה שבמהלך ייצור ליטר בירה נשפכים כפסולת 20 ליטר של מים עם שאריות שעורה. הקבוצה פיתחה תהליך אפיית לחם שעושה שימוש במשאב האבוד, וכך יצרה עסק נלווה ומניב לתעשיית הבירה.

קהילה בקוד פתוח: למקסם את הכוח האנושי

פרויקט מחקרי רחב היקף בשם Sustainable Everyday בחן לעומק את הפוטנציאל ליצירת שירותים המאפשרים לקהילה לספק מענה לצרכיה בכוחות עצמה. מומלץ להתוודע למגוון התרחישים המוצעים והאופנים שבהם פעילות עיצוב מעודדת אינטראקציות חדשות, נקודות מפגש ואפשרויות לשיתוף במשאבים.

לסיכום, השאלה כיצד אפשר לעצב קיימות בסביבה האורבנית מאלצת אותנו לבחון שאלות מהותיות הנוגעות לדפוסי החיים שלנו. העיר, שהפכה להיות יחידת מחיה מובנת מאליה, עשויה להוות הזדמנות לפריצת דרך לחדשנות סביבתית וחברתית.

הכותבת מתמחה בעיצוב בר-קיימא, בעלת הסטודיו "עיצוב חושב סביבה", ומרצה ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון. עוד על פרויקט WindyLight אפשר לקרוא (ולתמוך) ב-KickStarter. (עדיטל אלה)

תגובות

  • 01

    איזה יופי של רעיונות יצירתייים וכול כך מתחשבים הסביבה ובאדם

  • 02

    פתרונות מרגשים

    סלעית30.12.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
4.9.11

העתיד מבטיח: אקו-עיר

סינגפור וסין משתפות פעולה לבנייתה של אקו-עיר בטיינג'ין, 150 ק"מ מבייג'ין. חיסכון במשאבים ובאנרגיה, מאבק בשינוי האקלים, שיפור ושימור איכות הסביבה והתמודדות עם גידול האוכלוסייה הם ממטרות-העל בבנייתה. התכנון העירוני מבקש למצוא איזון בין הסביבה והאדם, ולספק מצע כלכלי שיאפשר חיים נאותים ל-350,000 התושבים המיועדים לגור בה עד שנת 2020. הלקחים שנלמדו מבנייתה המואצת של סינגפור יושמו בפרויקט זה, וכעת, בגישה הוליסטית, מתכנני העיר מבקשים לכלול: בנייה ירוקה, צריכת אנרגיה יעילה ומבוקרת, תחבורה ירוקה, ניהול משק מים, מיחזור אשפה, הרמוניה חברתית, שימור מורשת וכלכלה יציבה. לשמחת כולנו, כל הערכים החשובים האלה אינם מפחיתים כהוא זה מעיצובה.
מתוך: Green Building

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
29.8.11

מודל לעיר ירוקה: פרייבורג, גרמניה

העיר פרייבורג הפכה למודל לעיר בת-קיימא, בין השאר תודות לוולף דסקינג, מנהל אגף התכנון מאז 1984. ראיון ירוק

תחת ידיהם האמונות של פרופ' דסקינג והצוות שלו, הפכו בור חצץ לפארק שעשועים אקולוגי, תחנת רכבת ישנה למרכז לאמנויות משגשג, ונבנו כפרים אקולוגיים: ריזלפלד (Rieselfeld) וּואובן (Vauban), שבהם החיים בלי מכוניות הם נושא לגאווה אזרחית. הישגיהם זיכו את פרייבורג בפרס עיר השנה של האקדמיה לאורבניזם אירופי לשנת 2010. הסופר וכתב Ecocity Builders סוון אברלין שוחח עם פרופ' דסקינג.

בשנים האחרונות קיבלה פרייבורג תשומת לב בינלאומית בשל החזון המתקדם שלה, המשלב היבטים פונקציונליים וחברתיים של קיימות. האם היה רגע שבו החלטת שפרייבורג תהפוך ל"עיר ירוקה"?
לא, ממש לא. צריך להבין שההיסטוריה של פרייבורג בתכנון עירוני מבוססת על יציבות והמשכיות. היו לנו רק ארבעה מנהלי תכנון עירוני מאז מלחמת העולם השנייה. הראשון, יוזף שליפּה, היה ממונה על בנייה מחדש של עיר שנהרסה כמעט לגמרי. רוב האנשים באותה תקופה רצו למחוק את זיכרונות העבר על ידי עיצוב חדש לחלוטין של העיר. למרות זאת, שליפה הכיר בכך שיש חשיבות לשימור התוכניות ואבני הדרך הישנות, והעלה קונספט תכנוני שלקח כמודל את התכנון המקורי מימי הביניים. האשימו אותו שהוא שמרן מדי, ובסוף פיטרו אותו. הישגיו זכו להכרה רק בשנות ה-70. לעומת זאת, קלאוס האמפרט, מתכנן חשוב נוסף שהיה ממונה בשנים 1970–1982, הביא סגנון בנייה חדש לעיר, כמו רחוב קונוויקט (Konviktstrasse), שהיה די מוזנח בשעתו. בערך באותה תקופה התעייפו בני המעמד הבינוני, שהיו חלק מגל הבריחה מהעיר אחרי המלחמה, מכיסוח מדשאות הפרוורים, וחיפשו דרך לחזור לעיר. אז הציע האמפרט לשמר את השלמות והנוחות של המתווה הישן, אבל לבנות בניינים חדשים לגמרי. העיקרון המנחה הוא פשוט ומבוסס על מאות שנות תכנון עירוני. זה לא שהיה לו חשוב להיות "ירוק", כמו שהיה לו חשוב להוסיף ארכיטקטורה מודרנית לתשתית הקיימת. ואז הגעתי אני ב-1983, וניגשתי קודם כל לפרויקט ריזלפלד.

פרויקט ריזלפלד (Rieselfeld) ידוע כראשון מסוגו, במונחים של בניית משהו חדש מאפס על פי עקרונות קיימוּת: צפיפות גבוהה, בתים שצורכים אפס אנרגיה במחירים סבירים, רחובות נקיים ממכוניות, נגישות, גיוון תרבותי, והכל במרחק של 15 דקות נסיעה ממרכז העיר. זה הכל רעיון שלך?
טוב, תמיד יש הרבה מקורות לרעיון. אחד הנושאים הבוערים באותה תקופה היה גידול האוכלוסין באזור, ולא רצינו שכולם יעברו לפרברים ולכפרים. ואז קרה צ'רנוביל, והלקח ממה שקרה שם היה שעלינו לצמצם את השטח שעושים בו שימוש כדי להפחית את צריכת האנרגיה. כשזה עומד לנגד עינינו, הצגנו 30 הצעות בנייה ראשוניות לשיכון האוכלוסייה הגדלה, במיוחד אנשים צעירים ומשפחות שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם מגורים בפרייבורג. מתוך אלה התקבלו שלוש הצעות, וראש העיר סיפק את הגיבוי הפוליטי לקבלת אור ירוק לפרויקט ריזלפלד. ידענו שבבניית הפרויקט צריכים להתקיים שלושה תנאים: על השכונה להיות אמיתית וקומפקטית, לא פארק שעשועים, צריכה להיות בה גישה נוחה לתחבורה ציבורית, כך שהשימוש ברכבים יופחת, ושכל זה חייב לשלם את עצמו, בלי סובסידיות חיצוניות. ערכנו תחרות עיצוב ועלו הרבה רעיונות מדהימים, שהפכו את ריזלפלד לאזור אורבני שמושך תשומת לב ומבקרים מכל רחבי העולם.

אפשר לבנות כך בכל מקום, אבל צריך גישה ותוכנית לטווח רחוק. כדי ליישם את העיקרון שלנו לגדילה דרך צפיפות במקום דרך התפרסות על פני שטח גדול יותר, צריך להשקיע הרבה עבודה ולהתמסר לעניין

וכך נולד כתב האמנה של פרייבורג לאורבניות בת-קיימא?
כן, התבקשנו לנסח את עקרונות הבסיס שהובילו אותנו להצלחות האלה, וניסחנו 12 עקרונות ליבה שהנחו אותנו במהלך השנים. הנקודה החשובה היא שמדובר בעקרונות שמומשו ונבחנו במציאות, וזה מה שמבדיל את האמנה שלנו מאמנות אחרות.

פרויקט ואובן (Vauban) זכה למוניטין בינלאומי גדול אף יותר גדול משל ריזלפלד, בשל היותו כפר אקולוגי חי ונושם. איך זה קרה?
כשהסתיימה המלחמה הקרה ב-1989, להרבה בסיסים צבאיים כבר לא היה שימוש. ואובן היה בסיס צבאי צרפתי, וכשסגרו אותו הצרפתים, בפרייבורג עדיין הייתה בעיית דיור משמעותית. כמה קבלנים פרטיים פנו לממשלה הפדרלית בבקשה לקנות את השטח ולבנות עליו, מה שעורר דיון פנימי סוער במחלקה שלנו. בסופו של דבר הגיע ראש העיר להסכם עם הממשלה הפדרלית, שלפיו תועבר לעיר הסמכות על השימוש בשטח, כך שבלי האישור שלנו – דבר לא יקרה שם. כדי להמשיך מהנקודה שעצרנו בה בריזלפלד – בנינו תוכנית לאזור נקי ממכוניות, מה שכמובן לא התממש בסופו של דבר, אבל הפחתנו את השימוש במכוניות במידת האפשר. תחשוב שעל כל 1,000 איש בגרמניה יש 500–550 מכוניות. בפרייבורג הנתון הוא 430 מכוניות, ובוואובן – מתחת ל-100. חייבים לתת לאנשים תמריצים לוותר על מכונית. זה לא בהכרח אפשרי בכל עיר. ניגשנו לזה מתוך מחשבה על בניית שכונה חדשה לחלוטין, עיר קטנה שהמרחקים בה קצרים, שיש בה מרכזי קנייה טובים, מוסדות ציבוריים, גני ילדים, בתי ספר וכו'. מטרה נוספת הייתה שהכבישים בשכונה יהיו קטנים וצרים וישמשו בעיקר כדרכי גישה, כשזמן החניה בהם מוגבל. אתה לא יכול להשאיר את המכונית שלך ברחוב, כי הרחוב שייך לילדים שרוצים לשחק. אלה היו נקודות המוצא לדיון.

יחסית לשכונה שתוכננה ונבנתה בזמן קצר כל כך, אני מתרשם מאוד מהאסתטיקה ומההיצע התרבותי. איך מקנים תרבות ואופי לשכונה שנבנתה מאפס?
צריך לשלב יחד עקרונות תכנון ותרבות קיימת. צריך להושיב יחד את השכנים השונים שבונים בתים, לתת להם לדבר זה עם זה ועם האדריכלים, כך שכולם מביעים את עמדתם בנוגע לאיך תיראה השכונה ואיזו הרגשה היא תשרה.

פרויקט Wiehre Bahnhof (תחנת רכבת ישנה) הוא דוגמה טובה לאיך נמנעים ממונוטוניות סגנונית האופיינית בדרך כלל לבניית כמות גדולה של יחידות דיור

במקום לתת את זה למישהו שיתכנן, בפרויקט זה היו כל בעלי המניות מעורבים, וכך התנסינו בקואופרטיווים של בנייה. כולם יושבים יחד ובונים תוכנית שתתאים לטעם ולצרכים של כל אחד מהשותפים. הכניסה והמסדרונות משותפים, אבל לכל יחידת דיור אופי ייחודי. וכמובן, יחד עם זה גם כל ההיבטים האקולוגיים מכוסים: יעילות מבחינת צריכת אנרגיה, מיחזור מים, אזורים לילדים וכו'.

יש לך מוניטין של אדם שניחן במחשבה חופשית, מעין איש רנסנס של תכנון ערים. איך אתה מצליח להביא יצירתיות למקצוע שלעתים קרובות כרוך בבירוקרטיה וסלידה מרעיונות חדשים?
דבר אחד שחייבים להבין בעניין בירוקרטיה עירונית הוא שבמערכת כזאת מוחות יצירתיים הם תמיד אאוטסיידר. המפתח במקרה שלי היה התמיכה של צוות תכנון מעולה, שמצא את הדרך להגשים את החזון נגד כל הסיכויים. תסתכל על Stühlinger ועל הציר שמסביב לתחנה המרכזית שהערנו לחיים. תסתכל על סיפארק שהיה בעבר אזור שומם, או על הפארקים התעשייתיים שעכשיו יש בהם מפעלים לאנרגיה סולארית. אפשר באמת להגיע להישגים אם פועלים בתכנון. תכנון עיר הוא לא רק תצורה, תכנון הוא גם רעיונות ותכנים, מהות. בדיוק כמו שבאנשים לא רק החיצוניות חשובה. אנשי אדמיניסטרציה בדרך כלל לא רוצים לעבוד עם אנשים יצירתיים, כי הם לא משתלבים במערכת. וכאשר אדם יצירתי כמוני נזרק לתוך מערכת כזאת – הוא בדרך כלל נאבק במקום לתפקד. האדם היצירתי מודע מאוד למה שהוא עשה, בין שזה טוב ובין שרע, בין שהתוצאה הסופית עובדת ובין שלא, ואילו הבירוקרט עסוק בעיקר בשאלה אם זה נעשה לפי הספר.

מהן סוגיות הליבה שעיר העתיד צריכה לעסוק בהן?
קודם כל, אנחנו צריכים לתכנן מחדש את הערים שלנו כשעקרונות אקולוגיים עומדים לנגד עינינו. עוד סוגיה חשובה היא להמשיך לחתור לצדק חברתי ולשוויון כלכלי, לטיפוח שונות תרבותית, וכמובן לחינוך. כל הסוגיות האלה קשורות זו בזו, אוכלוסייה מגוונת ומשכילה בעלת אפשרויות כלכליות היא הבסיס לעיר מאוזנת מבחינה אקולוגית. יש הרבה עבודה לדורות הבאים, וזה מרגש אותי.

לראיון המלא במקור
לקריאת 12 עקרונות לבניית עיר בת-קיימא
(תרגום: נעמי בורנשטיין)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו

תגובות אחרונות

עוד