כל אחד מאתנו היה קרוב להזיל דמעה למראה חתול או כלב חבושים בגבס או תחבושת. נועם טבנקין גילתה בפרויקט הגמר שלה שזה עובד גם עם רהיטי עץ. טבנקין מציגה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל רהיטי עץ ישנים ופגומים, שההתערבות הצבעונית שלה בהם מחזירה אותם לשימוש.
התוצאה היא אחד השילובים החכמים שראינו כאן לאחרונה בין ישן וחדש, בין הכורסה מהבית של סבתא לאייפוד נאנו הצבעוני שלכם.
נועם, איך הגעת לעסוק בזה כפרויקט גמר?
חיפשתי פרויקט שיהיה אחראי כלפי הסביבה והחברה. אנחנו מוקפים בכל כך הרבה דברים חדשים, והמחשבה לעשות משהו "ישן" שימחה אותי.
הפרויקט עוסק בריפוי ובשיקום של רהיטים שבורים ועזובים. חיפשתי רהיטים פגומים ודי מהר התברר שאין מחסור בחומר גלם מהסוג הזה
הצטברה אצלי ערימה של רהיטים, בעיקר מעץ, והתחלתי לטפל בהם. חיפשתי דרך לשמור על עיצוב פרטני לכל אובייקט לפי פגמיו וצרכיו, ועדיין לעשות את זה באופן פשוט ויעיל ובמידה של אחידות בשפה העיצובית.
הרעיון של ריפוי רהיטים נראה לי פתוח ורחב מספיק כדי לעניין אותי לטווח ארוך. עיצוב רהיטים הוא תוצר של מחשבה רחבה יותר על בית מלאכה או סטודיו לעיצוב שעוסק במתן חיים שניים לחפצים פגומים, ומתפקד גם כסדנה פתוחה שמזמינה את השכנים – הקהילה שבתוכה חי המקום הזה – לעשות שימוש נוסף בחפצים, לעצב, ללמוד לתקן דברים, להיפגש.
ההתערבות שלך ברהיטים מאופקת, שלא נאמר מינימלית. איך התאפקת כך?
עניין אותי האתגר העיצובי שבעבודה על מוצר קיים, מוגמר ומעוצב. מלכתחילה היתה מטרת הפרויקט "להשתמש במה שיש". רציתי שהתפקוד, הצורה והאופי של כל רהיט יישארו בולטים גם בעיצוב הסופי. המשחק היה למצוא איזון טוב, מצד אחד לשמור על התכונות החשובות ברהיט המקורי, ומצד אחר ליצור משהו מעניין.
את רואה פוטנציאל מסחרי לפרויקט שלך?
הפרויקט התחיל מתוך תשוקה אישית. נהניתי מאוד מעבודת העיצוב, ממלאכת התיקון ומהמחשבות על הקמת בית מלאכה ועל עיצוב שמשתלב בקהילה. נראה לי נהדר להמשיך לפתח אותו. אני מתכוונת להציג את הפריטים האלה, ולאחר מכן למכור אותם ולפנות מקום לרהיטים חדשים שיבואו במקומם וידרשו טיפול.
