פורטרט עצמי ועז, דוראר בכרי

פרח האיסלאם / מתי שמואלוף

צֵל הָעָרַבֶּסְקוֹת

נוֹפֵל עַל נֶגֶב וְגָלִיל

נָמִים הֶהָרִים

שָׁחֹר יָם הַמָּוֶת

אנו חורגים ממנהגנו ומרחיבים את גבולות העיצוב כדי שיכלול גם את השפה. השיר, מתוך ספר השירים החדש: "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" של מתי שמואלוף, מזקק תמונת נוף מרגשת שהזכירה לנו אף את עבודתו של דוראר בכרי כשיצק פורטרט עצמי בנוף גלילי לופת לב. שמואלוף פורט בספר השירים שלו געגועים למקום אוטופי שהיינו יכולים להתקיים במרחב שלו לו היה מהלך חיינו אחר. רצינו לומר: מקום שבו האביב נצחי, אבל הוזהרנו ש"שפה לא יכולה לנוח במטפורה נוחה". ולנו אין אלא לאהוב אותו בישראלית. [א.א]

נוף גלילי, דוראר בכרי