בימים אלה מוצגת בבית אריאלה בתל אביב תערוכה שמפרגנת לישבן: ספסלים, כורסאות ושאר אביזרי ישיבה בעיצובם של סטודנטים לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. אילנה פרק בכיסא נוח על טהרת המחזור, גינת גינשרגורן בכיסא שהוא גם גן פורח, דודי אלוני מאתגר אותנו במראה שלד חשוף וסגפני, ולעומתו נטע-לי גרינר מזמינה אותנו בקווים הרמוניים וזורמים לשבת בכיסא הדו-מושבי.
"ספסלים", מרכז תרבות בית אריאלה, שד' שאול המלך 25, ת"א. עד 30 באפריל.
קובי פרנקו, מעצב כתב העת המוערך בלוק, מלמד עיצוב בשנקר ובבצלאל, נוכח בתחום עיצוב ספרי ילדים, ונע בין עיצוב מינימליסטי מתמטי לאסתטיקה רגשית ואורנמנטית. לטענתו יצירתיות היא תוצאה של עבודה קשה, ואנחנו אומרים: כנראה קל להאמין בזה כל עוד אתה מגובה בטונות כישרון… המעצבת טל דרורי נפגשה אתו לשיחה על יצירה, תהליכי עבודה ומקורות השראה.
פרויקט מרתק שעיצבת הוא כתב העת "בלוק", מגזין הבוחן את ההתרחשות העירונית על חתכיה השונים, ועוסק בארכיטקטורה, מדיה, תאוריה, אמנות ועוד. ספר לנו על הפרויקט. את כתב העת "בלוק" עיצבתי עם גילה קפלן, שהיתה שותפתי לסטודיו בחמש השנים האחרונות. ההחלטה לעבוד יחד נבעה קודם כל מהחיבור היצירתי בינינו. העבודה עליו היתה משחק פינג-פונג יצירתי, שכל אחד בו לקח את החבטה של השני והעלה אותה מדרגה. כבר בשלב גיבוש הקונספט הראשוני, שהתחיל משרבוטים על מפיות בבתי קפה, היה ברור שנפל לידנו פרויקט חלומות, המאפשר גישה אקספרימנטלית לעיצוב בכלל ולעיצוב מגזינים בפרט. כל גיליון עוסק בנושא אחר, מה שמאפשר תפיסה גרפית שונה וספציפית לכל גיליון. דרך העיצוב ניסינו לפתח קריאה תלת-ממדית לאובייקט שבדרך כלל נתפס כדו-ממדי. בגיליון הראשון ניסינו לייצר סוג של מפתח גרפי להתמצאות בחלל הפנימי של המגזין. פרסנו את עמודי הגיליון לתרשים גרפי המחולק למלבנים שחורים. עמוד בודד = מלבן בודד, כפולה = שני מלבנים וכן הלאה. התוצאה היא פריסה גרפית לפי עמודים של כל המאמרים בגיליון. כל מאמר נפתח ב"תרשים" של עצמו, המראה את כמות העמודים ואת מיקומו של המאמר ביחס לשאר המאמרים. התפיסה היא מתמטית, ארכיטקטונית. מיקום המאמר בפורמט הכתיב גם את מיקום הכותרת הפותחת את הכתבה, כך שבעצם הפריסה הגרפית השרירותית של המאמרים הכתיבה את העיצוב. בכל גיליון ניסינו לפתח ולבדוק עוד שיטות או תבניות ארכיטקטוניות, שמצד אחד סיפקו אינפורמציה, ומצד אחר הכתיבו באופן בלתי תלוי את העיצוב.
אתה דומיננטי בתחום עיצוב ספרי ילדים. מה תהליך העבודה ואיך מתנהלת האינטראקציה בינך לבין המאייר והסופר? זה משתנה מספר לספר ומהוצאה להוצאה. ברוב המקרים הוצאת הספרים פונה אליי עם הטקסט בבקשה למצוא מאייר מתאים לעבוד אתו. יחד עם העורך אנחנו מחפשים את המאייר שסגנונו יתאים לאופי הסיפורי. השלב הבא הוא מציאת הפורמט ובניית הגריד הטיפוגרפי, שבעצם מניח את התשתית למאייר ומאפשר לו להתחיל לעבוד. על פי רוב אני נותן למאייר לחלק בעצמו את הטקסט לכפולות ומשאיר את הפיקוח בידי העורך הספרותי. אני מעדיף לא להתערב בהחלטות של מה לצייר ואיפה. מובן שיחד עם העורך אנחנו מביעים את דעתנו על הפתרון הוויזואלי והרצף הסיפורי. זו עבודה משותפת של הסופר, העורך הספרותי, המאייר והמעצב. השלב האחרון הוא עיצוב העטיפה וכמובן הפקת הדפוס, בחירת הניירות הנכונים וההדפסה.
אתה מלמד עיצוב זה כעשר שנים. מה מקום ההוראה בחייך המקצועיים? מהו לדעתך היחס בהוראה בין הנתינה לקבלה? ההוראה מרכזית מאוד בסדר היום שלי. היא תופסת כמעט יומיים מהשבוע, וזה לא מעט. עם השנים היא קיבלה משמעות וחשיבות גדולה הרבה יותר. המסגרת האקדמית מאזנת את העיסוק הפרקטי היומיומי, ומאפשרת לשאול שאלות על תהליכי העיצוב, לטעות, להסס ולהשתהות. אני מתרגש בכל פעם מחדש כשסטודנטים מבינים אותי ומצליחים ליישם את דרכי החשיבה והיצירה שאני מנסה לפתח אצלם. מספק מאוד לראות סטודנט שבשנה ב' כל הטרמינולוגיה, השפה והשיטה העיצוביות זרות לו או אינן מובנות, ושנה אחרי האסימון נופל והדברים מסתדרים. היה לי פעם מורה שאמר שאם זה לא בא בקלות אנחנו כנראה במקצוע הלא נכון. לי קצת קשה עם הגישה הזאת. אני חושב שתהליך לימודי הוא קשה, מתסכל וסיזיפי, וצריך להתלוות בעבודה קשה ובהתמדה. אני מאמין שיצירתיות היא תוצאה של עבודה מאומצת, וכמו שאני אומר לסטודנטים שלי, לעתים עליה לבוא ממקום "אדיש", ממקום שלא מתיימר יותר מדי, ממקום שעובד באופן יצרני. אני חושב שהיום אני מעצב טוב יותר בזכות ההוראה, והאמת – גם בן אדם טוב יותר.
מהם מקורות ההשראה שלך? במידה מסוימת אני נמשך לשני קצוות. מצד אחד עיצוב מינימליסטי, רזה, שכלתני, מתמטי, ומצד אחר קישוטיות יתר, אסתטיקה גרפית נטולת יומרות קונספטואליות, אורנמנטיקה, עיצוב פולקלוריסטי. בצעירותי נמשכתי מאוד לעיצוב תקליטים בגלל הפורמט הנדיב והחיבור למוזיקה ולסאונד. מוזיקה היא מקור השראה עצום אצלי. כשהתחלתי ללמוד החלום שלי היה בעיקר לעצב תקליטים, ומאוחר יותר לביים קליפים. אחד המעצבים הבולטים בשנות ה-90, ואן אוליבר, עיצב את כל החומר הוויזואלי של חברת התקליטים 4AD והיה לאחד מגיבורי התרבות שלי. הייתי יושב שעות ומאזין לתקליטים של הפיקסיז, קוקטו טווינז ואחרים ומנתח גרפית את העיצוב. אח"כ הגיע פול וייט ו-My Company ומאוחר יותר m/m paris והעבודה המדהימה שהם עשו (כל סטודיו בנפרד) לאלבומים של ביורק. חייב לציין גם את Farrow Design והעיצוב המינימליסטי והמוקפד, לאורך השנים לאלבומים של הפט שופ בויז.
מהו עיצוב ישראלי בעיניך? אני חושב שהעיצוב הישראלי בשנים האחרונות מתכתב יותר עם מגמות בינלאומיות, כך שקשה להגדירו. מנקודת המבט שלי ומתחום העיסוק בעיצוב ספרים, אחד האתגרים של המעצב הישראלי הוא העבודה הדו-לשונית. כמעט כל קטלוג או ספר, בעיקר בתחום האמנות, נדרש לשימוש דו-לשוני, הנובע מהרצון להגיע לקהלים נוספים. כמעצב ישראלי עליך להתמודד עם החיבור בין אות עברית מרובעת לאות לועזית עגולה, ולהתמודד עם כיווני קריאה שונים.
לאחרונה עלה האתר שלך לרשת. מה העיקרון עיצובי העומד מאחוריו? מאחר שרוב הפרויקטים שלי הם ספרים – פורמט בעל חזות חיצונית ועולם פנימי שלם הדורש כניסה, עיון והתעמקות, רציתי לקחת את כל הספרים וכמו "לפרוס" אותם. ליצור פסיפס של כל ספר והפנים שלו. אהבתי גם את הרעיון שכל פרויקט יבודל מהשני בעצם הנוכחות הפיזית והצבעונית שלו. היה לי ברור שעל האתר לתפקד כרצף כרונולוגי. הרעיון של "כיבוי" ו"הדלקה" של פרויקטים לפי אופי קטגורי הגיע אח"כ. יש לי חיבה גדולה לעיצוב שרירותי, עיצוב "ללא מעצב", עיצוב שמגיע מתבנית או משיטה. בחירת קטגוריה מסוימת משאירה רק את הפרויקטים באותה קטגוריה, ולעתים יוצרת חללים ריקים, מוזרים ושרירותיים.
קובי פרנקו – עשר שנים מהיום? בדרך כלל אני לא נוהג לחשוב קדימה, אבל אם אני ממש עוצם את העיניים ומתאמץ אני רואה קירות ורודים, ריח של מרשמלו שרוף והרבה ילדים רצים בין הרגליים.
והלפיד עובר ל: רחל דהן.
עוד ראיונות – כאן
אתם שניכם מוכשרים ומקסימים !
מקסים-עבודה מעולה-יישר כוח
מאד אוהב את עיצוב הבלוק ושאר עבודות נהדרות של קובי
פרנקו, תעשה לי ספר
wow!!!!
[...] עובר ל: קובי פרנקו. לראיונות נוספים לחצו כאן תגיות:איור, בצלאל, דוד [...]
אני חושב שמגזין בלוק הוא אחד מההשפעות הגדולות עלי כמעצב. מאוד התרשמתי!!
את עבודת הגמר שלו בעיצוב תעשייתי בשנקר, בהנחיית ברק אשר, בחר אסף וינברום להקדיש לסדרת שרפרפי עץ, שבמבט ראשון ראינו כמותם, אך בעיון קפדני מגלים בהם טוויסט: שימוש בטכנולוגיות חדישות ומורכבות ליצירת הפשוט שבכלים. את פריטי הריהוט ואת גופי התאורה בניחוח מלאכת יד מסורתית הוא יוצר בסדנת העץ שלו, תוך שהוא רותם טכניקות וחומרים חדשים לטובת הטמעת חיבורים ויצירת תנועתיות, ובכך מצליח לנסח מראה חם ואותנטי, במיוחד כשעיטור חתימתו (האות W) מקנה לפריט הילה של בית אצולה כפרי…
מי המעצבים המוערכים עליך? "חיימה חיון הספרדי, משום שהוא לא מעצב קלסי אלא כזה הנמצא בתפר בין תחומים שונים. הוא הצליח ליצור לעצמו קו עיצובי שמזוהה עמו מאוד. גם את טום דיקסון, מעצב לונדוני, אני אוהב מאוד. השימוש שלו בטכנולוגיות מסורתיות של יציקות זכוכית, כיפוף מתכת ושילובם במוצרים חדשים מדבר אליי מאוד".
אם היית צייר, מי היית? "בוודאי אמן גרפיטי, זה תחום פתוח ואפשר להרגיש בו את חתימת האמן".
איפה נתפוס אותך בעוד 5 שנים? "מקווה שמעצב גם לחברות תאורה ורהיטים באירופה ומחוצה לה, אבל עדיין אשמח להישאר בסדנה כדי שאוכל לייצר בה את המודלים, שלעתים אי אפשר לשחזר את האיכות והראשוניות שלהם במוצר הסופי".
פרויקט נחשק? "מעניין אותי לעשות פרויקט עם מעצב/ת אופנה, ליצור קולקציה שמשלבת עץ וטקסטיל. אני מתחבר מאוד לתחום, למעשה זאת היתה הבחירה הראשונה שלי רק שלא התקבלתי, ולכן הלכתי ללמוד עיצוב תעשייתי…"
את גופי התאורה של אסף וינברום אפשר להשיג בספרה תאורה. עוד מעיצוביו – כאן.
פרס אנדי לאמנות ועיצוב על שם אנדראה ברונפמן בסך 50 אלף ש', תערוכה במוזאון תל אביב ורכישת עבודות על ידי מוזאון תל אביב ומוזאון ישראל מוענק השנה למעצב צורי גואטה, בוגר שנקר בשנת 1996. חבר השופטים: עידו ברונו, מאירה יגיד חיימוביץ, נירית נלסון, רבקה סקר ושרה ברודוק קלארק הדגישו את הערכים האסתטיים הגבוהים של עבודותיו, את הרגישות לחומרים ואת ההקפדה על הפרטים. גואטה יוצר דימויים אורגניים בצבעוניות ייחודית, שמשתלבים ברוח העכשווית של החזרה לטבע. תערוכה מעבודותיו תוצג במוזאון תל אביב במאי 2010.
צורי.... מממש מגניב האלמוג האדום מהמהמהם
לא מבינה על מה המהומה. מאומה.
הוא לא מקורב לשופטים?
גאוני ויפיפה
צורי הוא אמן חלוצי, המצאתי המגיע עם בשורה מפתיעה מסקרנת חדשנית עתידנית, תמיד עם טעם של עוד - מה תהיה ההברקה הבאה וגדולתו היא השתלבות היצירתיות בפונקציה הלכה למעשה. שאפו!!!
אם ביקרתם בתערוכת הבוגרים האחרונה בשנקר, ייתכן מאוד ששמתם לב לעבודות הצבעוניות והחריפות של דן אלון. סגנונו החזק מתכתב היטב עם הטקסטים הפוליטיים, הסאטיריים והציניים שלו. באתר החדש שלו, המציג את גוף עבודותיו, אפשר להתרשם מפרויקט הגמר שלו – ספר הקומיקס "הסיכוי האחרון של סיסיל", וכן מעבודות קומיקס נוספות, קריקטורות פוליטיות, הטור במעריב "שום, פלפל ומין אנאלי", סדרת ציורים בשם "רעש בראש שלי" וקומיקס שיצר בשיתוף עם מתן ליברמן.
טוב לראות יוצר עשיר ומעניין כמו דן אלון, ואנו מקווים שנמשיך לראות יצירות חדשות פרי מכחולו, על הנייר או במדיה הדיגיטלית.
מזדיינים בסבלנות: תערוכת היחיד של דן אלון תתקיים בגלריה אפרט.ארט ברחוב השוק 42, ת"א. 5.11 (פתיחה ב-20:00). עד 17.11.
אנו פותחים במדור חדש שבו מעצב מפנה שאלות למעצב אחר שמעניין אותו.
והפעם: מאיר סדן, מעצב, פילוסוף של אותיות, בוגר בצלאל וחניך החיים האסתטיים, בחר להתחיל את מרוץ השליחים באברהם קורנפלד, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר, צלם מדופלם, ממקימי הולד מי ובעל דף פליקר מענג במיוחד.
היכן אתה שואב השראה? אני לא מאמין בהשראה שנופלת עליך כמו כוח עליון. צריך כל הזמן לעבוד וליצור, אני עובד גם כשאין לי חשק או תחושה ברורה של כיוון, אני מגלה שההשראה מגיעה מתוך התהליך והעבודה הסיזיפית. אני מנסה לתת לאינטואיציות שלי להוביל אותי למקומות שבהם קורים דברים שונים ומעניינים שדורשים שאעצור ואתייחס. הדברים שעושים לי שמח ומשפיעים על התהליך: קיטש, מוזיקה אלקטרונית, ממתקים, שיעמום, סרטי דרמה, לְבַדִּיּוּת, חֶבְרָה.
מהו המדיום המועדף עליך? באופן כללי אני נמשך למדיות שמחזיקות מעמד תקופה ארוכה ושאינן מתכלות תוך זמן קצר. כרגע אני נהנה מאוד מעיצוב ספרים, עיצוב לוגואים ועיצוב אתרים, שמספקים לי אפשרויות למידה וסגנונות חדשים. אני שואף לשלוט בטכנולוגיה כדי שהיא לא תשלוט בי. הטכניקה היא אמצעי המאפשר לי לבטא את עצמי בצורה אינטואיטיווית ואופטימלית. בצילום, המשיכה שלי לפורמט הפנורמי נולדה מתוך רצון לשמר אצלי כמה שיותר מהנוף מנקודת המבט שלי. אני מפרק ובונה את הנוף מחדש, מחבר עשרות, לפעמים מאות תמונות, על מנת ליצור את השלם. התוצר הסופי אינו מתעד את תמונת הנוף באופן מדויק אלא מתאר משהו חדש שראיתי שם וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
פרויקט שאתה גאה בו במיוחד? בחורף 2005 כיוונתי שעון מעורר מדי לילה לארבע בבוקר כדי לבדוק אם יש ערפל. שעת השחר בירושלים הקסימה אותי, הייתי משוטט בערפל ומצלם. מענייין שבצילום אנחנו מחפשים נקודת מבט, ואני שוטטתי בערפל שכיסה לי את הראות. הסדרה שיצרתי באותו חורף היתה המעשה האמנותי הראשון שעשיתי במודעות מלאה ועם תובנות על התהליך ועל התוצאה. הסדרה גם נמכרה בסכום מכובד, מה שדרבן אותי להמשיך ליצור.
תוכניות מגירה? אני מאמין שאוכל ליצור בסביבה שקטה יותר. אני רגיש לגירויים ומתעייף לעתים מהעומס ומהמהירות של העיר הגדולה. הייתי רוצה לעזוב את העיר ולגור במושב, לנקות את הראש מהאימג'ים ומהמסרים השיווקים שמציפים אותנו מדי יום. בינתיים, השאיפות שלי הן להמשיך לעבוד על הסדרות הפנורמיות גבולות ורצועות, להוציא קטלוג פונטים, ועוד פרויקט אחד סודי…
משהו שלא שאלנו ומתחשק לך לספר לנו? יש לי הרבה עליות ומורדות אבל אני אוהב את התנודות ומנסה למצוא את היצירה שמסתתרת בכל תקופה.
והלפיד עובר ל: מושון זר-אביב.
true talent
סדרת הרצועות מאד מיוחדת!
אבי, אתה בעצמך מעורר השראה.
עבודות נהדרות הסדרת פוסטרים של שנקר מרתקת
בהצלחה ושנראה פרויקטים מגניבים נוספים
איך זה ברור שהשאלון יסבוב סביב קליקה אחת קטנה שמתלהבת מעצמה ולא יפרוץ החוצה
העבודות מקסימות כל כך ומרגשות
בהחלט מרשים!!!!
nice :]
cool indeed
לא הבנתי מה הקשר בין החרסים המסודרים לכותרת "בית"
נמדור זה די ברור לא? זה ספל קפה או תה, שהוא אחד הסמלים המובהקים של בית וביתיות - מהספלים הצהובים האלה שפעם קיבלו עם קפה ארומה.
מעניין מה הראיון עם מושון יניב....
אה, רנית, אז זה דקונסטרוקציה של הבית? משפחה מפורקת? שברי זכרונות מבית? איי דונט ט'ינק סו
אבי אתה מוכשר! וזו לא פעם ראשונה שאני אומרת :)
אחלה קונספט לראיון עם שאלות קבועות. מקווה שזה הכיוון
הי שרון, השאלות לא קבועות. כל מראיין-מעצב בוחר לשאול את המרואיין שלו מה שמעניין אותו
[...] בשנקר (2009) והמחלקה לצילום בהדסה (2006). הפליקר של אברהם reDesign – חבר מביא חבר: מאיר סדן מתשאל את אברהם קורנפלד Hold Me Graphics – סטודיו [...]
[...] from a a desire to present his surroundings, as much as possible, from his own point of view. In an interview (in Hebrew) posted on the reDesign website, he says, “I deconstruct and reconstruct the [...]
prevפרויקט d-VISION בא לענות על צורך בעיצוב הישראלי: שילוב בין אקדמיה ותעשייה. 15 בוגרי אקדמיות לעיצוב נבחרים מדי שנה להשתתף במסגרת התמחות מקצועית בפיתוח מוצרים, שחלקם אף זוכים בפרסים בינלאומיים
אין כמו תאורה מחמיאה שבוקעת באלגנטיות מאהיל מעוצב היטב. אז הנה כמה אהילים שראויים לתשומת לבנו
נועם טבנקין מציגה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל רהיטי עץ ישנים ופגומים, שההתערבות הצבעונית שלה בהם מחזירה אותם לשימוש
דן רוקהיל מאוני' קנזס לקח סטודנטים נלהבים ואזורים עירוניים מוזנחים ורקח פרויקט מדהים
גם אם הספרים שלכם ספונים בארון עם דלתות זכוכית וגם אם הם רובצים על הרצפה בערימה מחושבת ואסתטית – אתם מוזמנים לבדוק מה יש לנו להציע באגף המדף
כריות ופופים בהשראת חלוקי נחל בעיצוב רונאל ג'ורדן מדרום אפריקה, עשויים מחומרים טבעיים בשילוב לבד, כותנה ומשי. פיטרו, חולון
מנורה להרכבה עצמית. כרוכיות פלסטיק מתחברות לשרשרת תאורה ברוח שנות ה-60. נטוצי
Gessi בקולקציה חדשה לחדרי אמבט וגם מחוצה לו בהשראת טיפות מים (כולל ברז מפתיע במיוחד). מודי קרמיקה
פודרייה ושפתון מוגדלים הפכו בידי מיסטריאל לפינת איפור וליחידת אחסון בסגנון הנאו-פופ. גלגלי הפלדה 11, הרצליה פיתוח
סדרת רהיטים של המותג ההולנדי AM לא מסתפקים בפונקציה אלא משלבים דימויים הומוריסטיים מעולם האדריכלות, הים, המשחק ועוד. מידי אינטריורס, מרגוזה 46, יפו
שידות מיובאות מסין הוסבו לשידות אמבטיה ייחודיות בשילוב כיורים, מראות וצנרת מתאימה. מ-3500 ש' במרקו פולו, קיבוץ געש
מגיע להאנגר בנמל תל אביב ב-15.9.10. מכירת הכרטיסים ביום ג', 31.8.10, משעה 12:00, דרך האתר או בסניפי הלאביט ובאוזן השלישית. עד חמישה כרטיסים לאדם.
המעצב התעשייתי יעקב קאופמן מציג טיפולוגיה של חתול ב-1000 איורים. תערוכה במוזאון הקומיקס, חולון, פתיחה: 21.9.10
הכיסא הזה ממש חמוד וגם ההוא עם גלילי נייר טואלט