הלוחשת לחומרים
טל פרנק לוקחת את החומר לקצה גבול היכולת שלו, ואז מכופפת עוד קצת
טכניקת קיפול מוכרת בעיקר מהמסורת היפנית ובמיוחד מאמנות האוריגמי, לכן מרענן להיתקל דווקא בקיפולים וסלסולים של חומרים קשוחים, במיוחד כשהם מתחפשים למשהו אחר. תפסנו איתה מילה.
טל פרנק, בוגרת המדרשה לאמנות, מצאה עניין בעולם התאטרון ובמיוחד בתפאורה לטלוויזיה ולאופרה. במחוזות אלה רכשה את המיומנות הטכנית כדי לבצע זממה בחומרים ולאפשר להם לנוע בין דמיון ומציאות. מהסטודיו שלה בדרום תל אביב היא מייצרת תאטרון אבסורד משלה.
ביצירותייך, דימויים פואטיים נוגעים בסוריאליזם, זורים אי-ביטחון ומעלים שאלות על אמת נגלית, זיכרון ודמיון, מקור וחיקוי. כיצד השפיע העיסוק בתאטרון על עבודתך?
"התאטרון בשבילי הוא כמו בית. שם למדתי על חומרים, הצבה בחלל, סימולציות ואשליה. אני עוסקת בטרנספוזיציה חומרית, שינוי מצבי צבירה. מעניין אותי חיקוי החומר, השליטה בו והבאתו עד הקצה. כיום אני עוסקת פחות בתפאורה, באמנות אני מקפיאה סצנות".
שתי תערוכות שנטלה בהן חלק בחודש האחרון היטיבו לבטא את העיסוק ברצון להכניע את הסיטואציה ולהתבונן בה כשהיא תלושה ממהותה הטבעית: בתערוכה "מקופלת" בגלריה גרשטיין בתל אביב הציגה לצד לאה שבס ואילן גריבי, כשכל אחד מהם התייחס לטכניקת הקיפול מזווית שונה ובחומרים מגוונים: שבס ניצלה את תהליך הקשחת חומרים רכים ליצירת תנועות בלתי צפויות ומשטחים בעלי נפח, גריבי הניח לתנועות קיפול מינוריות לבטא מסר אמנותי מופשט, ואילו פרנק עשתה שימוש ביציקות מתכת ופלסטיק שהתנהגו בניגוד לאופיים ותעתעו את הצופים לחשוב שמדובר בנייר. בתערוכה "חממה" שהוצגה בגלריה דן בתל אביב יצרה פרנק יחד עם האמנית קרן ענבי מיצב פיסול עם רישום שחיקה בית גידול, מעין דגם פיקטיווי המנסה לשלוט במציאות ולהכתיב לטבע סדר יום חדש.
טל, מה את הולכת להקפיא לנו? "בתכנון, פרויקט משותף עם הפסל אלי גור אריה ב"צבע טרי" בביתן של גלריה רוזנפלד, ותערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד".
שווה לעקוב.
אהבתם?
תגובות
- אין תגובות, למה אתם מחכים?
