18.12.11

אינטראקציות בחלל

במוזאון העיצוב חולון נפתחה לא מכבר התערוכה Decode, שיובאה לכאן בשיתוף פעולה עם מוזאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. לצד מציגים בינלאומיים – כולל נערי הפוסטר הדיגיטליים ג'ושוע דייויס וארון קובלין המבריק – מציגים גם יוצרים מקומיים כמו מושון זר אביב ("יודעים להקשיב"), אמנון דקל ודוד אופ (Device <—> Interference), וכמה מחברי המעבדה לאינטראקציה מהמכון הטכנולוגי חולון ("קוביות"). היוזמה והכוונה ברוכות כמובן. ישראל, שמתהדרת בהיותה מעצמת הייטק עולמית, תמיד מעט מפגרת דווקא כשמגיעים לתחום האמנות הדיגיטלית. אנחנו אוהבים להיות דיגיטליים, אבל את האמנות שלנו אנחנו עדיין מעדיפים במוזאונים על קנווסים ופדסטלים. על כן קשה להתנתק מהתחושה שגם התערוכה עדיין מגיעה בגישה מעט מיושנת לאמנות דיגיטלית. עם זאת, מנעד העבודות רחב, ונע בין הבשל והמעניין למוצלח פחות.

שווה לציין לטובה את Snow Mirror של האמן הישראלי שפועל בניו יורק דניאל רוזין: על מסך שבראשו מצלמת וידאו מוקרנים פתיתי שלג. הפתיתים נערמים באיטיות על קווים המגיעים מהמצלמה, ויוצרים מראה של העומד מולה

העבודות שלך כמעט תמיד עוסקות במראות. למה זה? שאלה טובה. כשיש תוכן מסוים, אנשים תמיד עוסקים בעיקר בו, מנסים לפענח אותו ולהתייחס אליו. כשתוכן העבודה הוא מראָה, הוא בעצם שקוף ואין מה להתייחס אליו, והשאר הוא שמקבל את תשומת הלב. פעמים רבות אנשים מתרכזים בשאלה איך הם שולטים במחשב או במכונה, כשבעצם הם לא שמים לב איך המכונה משנה את הדרך שבה הם עצמם פועלים. זה חלק ממה שמעניין אותי באינטראקציה. בעבודה הזאת ספציפית אנשים נדרשים לנוע באיטיות או להיות קפואים על מנת שהעבודה תקלוט אותם ופתיתי השלג יצטברו סביבם. "מעניין אותי לבדוק מה המינימום הדרוש כדי ליצור דימוי מזוהה. כאן תמיד ישנן רק מאה אלף נקודות לבנות שמרכיבות את הדימוי, מורכב ככל שיהיה. זה דומה לצייר שצריך לצייר בכמות מוגבלת של דיו".
עבודה משמחת נוספת היא פרויקט "קוביות" של אנשי המעבדה לאינטראקציה (ערן גל אור, מיכל רינות, שחר גייגר, לוקה אור), המציגים כ-20 קוביות פלסטיק שקופות שאפשר לראות את רכיביהן. בראש כל קובייה הוראה כתובה מרמזת על אופייה. כך למשל הקובייה knock תחזור במדויק על הנקישות שתקבל בעזרת פטיש פנימי קטן.

פרויקט "קוביות" נדמה פרימיטיווי במובן המקסים של המילה. הוא משחקי, ומזמין את הצופה לחוות אותו באופן ראשוני, כשברור שמטרתו היא תענוג וגילוי

עם כל הרצון הטוב, נדמה שאוצרי התערוכה התלהבו כילדים מהחידוש והקדמה לכאורה, ולא תמיד שאלו שאלות באותה רמת ביקורתיות שהיו נוקטים מול אמנות במדיות ותיקות יותר. הרבה מההסברים על שלטי התערוכה נראו כרמיקס כמעט רנדומלי של מילים מהעולם הדיגיטלי, ולא תמיד הצטרפו לכדי משפט קוהרנטי שתורם משהו לצופה בעבודה כזו או אחרת. עם זאת, מומלץ בהחלט להגיע לתערוכה (בעיקר עם הילדים), להתרגש מחלק מהעבודות, ולבחון את השאלה מדוע היא אינה באמת מוצלחת כפי שהיה ראוי לה שתהיה.
Decode: Digital Design Sensations, אוצרים: לואיז שאנון, שיין וולטר. מוזאון העיצוב בחולון, עד 10.3.2012 (אמיתי גלעד)

תגובות

  • 01

    [...] "חוקרים במופלא" במוזאון ירושלים, וגם בתערוכה Decode במוזאון העיצוב בחולון. Troika (אמיתי גלעד) [...]

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
13.12.11

נושמים אמנות

לתערוכה הזאת אפשר להיכנס רק עם בלון חמצן

הצלם האוסטרי Andreas Franke צלל 30 מ' מתחת למים אל הספינה הטרופה "ונדרברג", ועלה עם רעיון לסדרת צילומים שתשלב בין הסוריאליזם של מטה לבין היומיום של מעלה. הוא שב לסטודיו שלו בווינה, וצילם דוגמנים כשהם שקועים בסיטואציות שגרתיות: פועל סועד, אישה תולה כביסה, שלוש נשים במכון כושר, ילדים שמנסים לחבל במכונת ממתקים, נער שצופה בטלוויזיה, וכדומה. 12 מהתמונות הללו "הוצבו" באמצעים דיגיטליים על רקע הצילומים מהספינה הטבועה, והפכו לדימויים מוכרים ובו בזמן עוכרי שלווה, שמעוררים בצופה תחושה של הימצאות בחלום מסתורי.

התוצאה היא אחת מתערוכות הצילום המקוריות שבנמצא, לא רק בתוכן, אלא גם במיקום: Vandenberg, Life Below the Surface מוצגת על סיפונה של הספינה ההיסטורית "ונדנברג", שהוטבעה ב-2009 מול חופי קי וסט, פלורידה

הספינה, כמעט 160 מ' אורכה, נחה לה בעומק של למעלה מ-30 מ' מתחת למים, והיא השונית המלאכותית השנייה בגודלה בעולם. כדי להגן על היצירות מפני המים הן נעטפו בפרספקס, מוסגרו במתכת, נאטמו בסיליקון, ונתלו על קירות הספינה באמצעות מגנטים.
הספינה, אומר פרנקה, היא "במה מושלמת למיסטיקה תת-ימית. צילום תת-ימי הוא דבר מיוחד מאוד. החדות הוויזואלית נעלמת במהירות, ממש כמו בערפל. טווח התפיסה שלנו מוגבל, האופק מתמזג במהרה עם האור המתפזר. אין דברים כאלה על היבשה".
פרנקה האוסטרי הוא מצלמי הפרסום המוערכים בעולם, וגם כשצילומיו מיועדים לשימוש מסחרי, הם מאופיינים בטשטוש הגבולות בין בדיון למציאות, ותמיד מתוכננים לפרטי פרטים. "אני מנסה לבנות עולמות בדיוניים, שרחוקים מאוד מהמודעות הרדודות שמקובלות בעולם הפרסום", הוא מעיד על עצמו.
כמו פרנקה (וז'ול ורן לפניו), גם אותנו מרתק הפער בין העולם הבהיר ואפוף החמצן שאנחנו כבולים אליו כאן, למעלה, לבין זה האפל והלא מפוענח שמתחת למים, אבל בשל הידרופוביה קלה, קרוב לוודאי שנסתפק רק בצלילה לאתר התערוכה. לצוללנים מביניכם, התערוכה, שהוצגה במקום במשך ארבעה חודשים, תיפתח שוב באביב הקרוב. (רוני שני)

תגובות

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
8.11.11

עננים אורבניים

 

הביוספרות של Tomas Saraceno בוחנות מחדש את האופן שבו בנויה, מתפקדת ופועלת קהילה

התערוכה Cloud Cities במוזאון המבורגר באנהוף בברלין, מבקשת לאתגר את התפיסות שלנו בנושאי אורבניות, גבולות, זהות ומבנים חברתיים וכלכליים.
סאראסנו למד אדריכלות ואמנות בבואנוס איירס ובפרנקפורט (שם ממוקם הסטודיו שלו), והוא עוסק כבר למעלה מעשור בחלופות אוטופיות לסביבת מגורים אנושית, כאלה המבוססות על חזון הנדסי עתידני מבית מדרשו של התאורטיקן האמריקני ריצ'רד באקמינסטר פולר, ואשר מעניקות לו מימוש תלת-ממדי ובר-מישוש.

"כמו היבשות שנסחפו בראשית ימי העולם, הערים החדשות תתמקמנה באוויר, על מנת למצוא את מקומן ביקום…"

"המבנה הזה מסוגל לייצר חוקיות אלסטית ודינמית יותר של גבולות (פוליטיים, גאוגרפיים וכו') וליצור חלל – אמיתי או וירטואלי – חדש", ממשיך סאראסנו, בהתייחסו לבלוני הפלסטיק אדירי-הממדים, התלויים באוויר, מוחזקים על ידי רשת סבוכה ומורכבת של חבלים ומדמים בועות סבון אווריריות המחוברות זו לזו, לפותות בבטחה אל הקרקע באמצעות כבלים דמויי קורי עכביש.

מקורות ההשראה של סאראסנו מדלגים בין הנדסה, סוציולוגיה, פיזיקה, אווירונאוטיקה, גאומטריה ואפילו חקלאות וביולוגיה. המבקרים מוזמנים לא רק להתבונן בעבודות, כי אם לקחת חלק פעיל בבנייה ובתפעול שלהן.
באי התערוכה מוזמנים לגעת בעבודות ולפסוע עליהן בחופשיות, לחוות את הריחוף על פני משטחי הפלסטיק השקופים ולהשתרע בתוך הבלונים גדולי הממדים, כאילו היו בכלי רכב שמשייט לו בחלל באין מפריע.

לא רק היצירות, גם כותרת התערוכה טומנת בחובה רשת שלמה של אסוציאציות: הערים והגנים התלויים של סאראצ'נו מעוררים תחושה שאם רק ישוחררו מכבליהם, ישנו ברגע את צורתם ויתמזגו יחדיו לכדי גופים גדולים יותר, קהילות מגוונות יותר וסביבות מחיה עשירות יותר.

סאראסנו, שפעיל מאז 1998, הציג בגלריות ובתערוכות ברחבי העולם: מארה"ב ובריטניה, דרך איטליה, הולנד וספרד וכלה ביפן וברזיל.

התערוכה מוצגת עד 15.1.12 בגלריה המבורגר באנהוף בברלין. (רוני שני)

תגובות

  • 01

    מעלה זכרונות מהמופע של דה לה גווארדה בישראל לפני כמה שנים (:

    Design Area27.11.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.10.11

פיצ'פקעס

13 מעצבים ישראלים רוצים שתִראו להם את הבוידעם

לא נחדש לכם אם נאמר שהתרבות שלנו מקדשת את רוח הנעורים, חותרת לאנטי-אייג'ינג ונגועה בזלזול לישן, בניגוד לתרבויות שמעלות על נס את הסבתות הגדולות, שמעבירות מסורות עתיקות לדור הצעיר ומשמרות את הרוח השבטית המאחדת. תערוכה בגלריה פרדיגמה מאפשרת הצצה למה היה קורה אילו באמת היה לנו כבוד לכל אותם אובייקטים קטנים שקישטו לסבתא שלנו את המזנון.
בניסיון להתבסס על עולם חזותי שהולך ונעלם, מוצגת בימים אלה תערוכה בשם היידי "בובה מייסעס", שמבקשת לגעת באובייקטים, חומרים ומרקמים שסר חינם. זיכרונות חזותיים מקבלים כאן פרשנות עכשווית, שמביאה בחשבון טכנולוגיות חדשות ומנסה לשנות את ההקשר השימושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי, אוצרי התערוכה, משלבים 13 מעצבים ישראלים מדור הביניים והדור הצעיר במגוון עבודות שנוגעות בחומרים ובטכניקות נוסטלגיות. בין המשתתפים: עדו אביעד, עמי דרך ודב גנשרוא, יעל הולנדר, אסתר ילוז, איילון ערמון, אלינור פורטנוי, רדיש ואחרים.
בובה מייסעס. גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב, עד 14.10 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
14.9.11

עיניים עצומות לרווחה

היום (14.9.2011) נפתחת במוזאון האופנה באנטוורפן תערוכת רטרוספקטיווה מסקרנת למעצב הבלגי המוערך Walter Van Beirendonck. התערוכה בעלת השם הקולע Dream The World Awake מסכמת 25 שנות פעילות פרובוקטיווית וכוללת יותר ממאה דגמים, סקיצות, השראות ומיצבים המשקפים את עשייתו הענפה בעולם האופנה ומחוצה לו.

ואן ביירנדונק כבר לא בשיאו אבל עדיין בועט ושומר על כתב יד מובהק ואמירה חברתית, גם במחיר של חוסר מסחריות

המעצב פרץ לתודעה בסוף שנות ה-80 כחלק מ"שישיית אנטוורפן" האגדית, אותה קבוצה ששמה את אנטוורפן על המפה והפכה אותה לבירת סטייל מן המניין, וכללה  בין היתר את Dries Van Noten ,Ann Demeulemeester ו-Dirk Bikkembergs. על רקע האוונגרד הבלגי חמור הסבר בלט כבר אז ואן ביירנדונק בסגנונו הטכנו-פופי ובנטייתו לשבור מוסכמות אסתטיות.
דוגמן על עקבים שרובה קלצ'ניקוב מפלח את גופו, סריגים דמויי בורקה עם המילה love עליהם, סרבלי טיסה מיליטנטיים בצבעי פסטל, טי שירט בהדפס חזה גברי שעיר ושיחי טול גזומים שמתוכם מבצבצות רגלי אדם, הם רק חלק מהמוזרויות שהעלה על מסלולי התצוגות במשך השנים, ותמיד בצבעוניות נועזת ותוך שימוש בהדפסים גרפיים עמוסים. וכאילו לא די בכל העומס זה, ואן ביירנדונק מרבה לשלב בבגדים סיסמאות המקדמות נושאים בוערים כמו איכות הסביבה, תרבות הצריכה וסקס בטוח. נוסף על אג'נדות חברתיות, את השראתו הוא שואב מהתרבות העכשווית: ספרות, מוזיקה וטבע, יחד עם השפעות אתניות רבות. ואן ביירנדונק לא נמנה עם המעצבים הנחבאים אל הכלים ומרבה להצטלם, ואם תשאלו אותנו, דמותו האייקונית לבדה – שילוב של טוב טוב הגמד עם אופנוען מ-Hells Angles, הייתה יכולה למלא  גלריה, אפילו  שתיים.
לאתר המעצב
התערוכה תציג במוזאון אנטוורפן לאופנה עד פברואר 2012
(טל מר)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.6.11

אלטנוילנד

במקרים רבים התיישנות מוצר תעשייתי מוסיפה לו את הכריזמה שחסרה לו בפס הייצור

זה שנים שהתעשייה מבינה זאת ומיישנת באופן יזום מוצרי אופנה על ידי שפשוף ויצירת פגמים מכוונים לקבלת טאץ' אנושי. עזרי טרזי וענת בנבנישתי אצרו תערוכה ברוח זו, שבה חפצים ישנים, חלקי ריהוט שנזרקו לפח וחומרים תעשייתיים לא רצויים הפכו למכרה זהב בידי כמה מעצבים ישראלים, שעושים בהם שימוש חוזר ויוצרים מוצרים ורהיטים חדשים מלאי קסם ודמיון יצירתי: ג'וי ואן ארוון ופין אלגרן מסטודיו גודספיד מרכיבים על ערימת קרשים מחוברת במסמרים ריפוד מהודר בצבע בורדו מלכותי שמתכתב עם כיסאות האחים קמפנה; דנה בן דב מעצבת מנורות ממכלי פורצלן, כוסות חרסינה וכלי זכוכית ישנים; מיה זילבר משדרגת כיסא כתר פלסטיק מוכר ושולחן עתיק על ידי ציפוי שכבות קרטון שעברו תהליכי חיזוק וצביעה; וסטודיו גרופה מעניקים חיים חדשים לתיבות דואר ישנות כשידת מגירות מעניינת ורעננה.

מכרה זהב, גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב. עד 8 ביולי. (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • 01

    אהבתי לראות את כל העיצובים היפים האלו. החשיבה המקובעת שלנו לגבי איך דברים אמורים להיראות מתרסקת לחלוטין בצפייה בתמונות אלו. החשיבה המקורית, האומץ, ההעזה, יכולת האילתור והמקוריות של האומנים כל כך מרשימה. קצת מזכיר כיצד חשיבה מחוץ לקופסה בנושאים משפטיים מובילה להישגים בל יתוארים. המשיכו בעשייה מבורכת זו.

  • 02

    מקסים ביותר! מאוד אוהבת..

    נחמה17.6.11
  • 03

    מקסים. נראית תערוכה ששווה להגיע אליה.

    שירלי18.6.11

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
3.5.11

ים השיבולים

בחודש שעבר התקיימה בנמל יפו התערוכה "שיבולת" – תערוכת סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. העבודות נעשו במסגרת הקורס Site Specific, העוסק בתקשורת חזותית במרחב.

במסגרת התערוכה הוצבו בשטח הנמל מיצבים טיפוגרפיים שונים שיצרו הסטודנטים, העוסקים בתכנים הסובבים את הנמל, את יפו ואת האנשים שם

כך לדוגמה, שלומית סאוור יצרה שביל טוקבקים לאורך המזח; עבודה של אלעד רחמין מתלבשת על תרשים הרצפה הקיים ומספרת על אנשי הנמל; ואהובה ליבור מביאה מתכונים מאת הדייגים על גבי המחסנים הנמצאים בבעלותם. ענת קציר, מנחת הקורס, מספרת: "כל ההרפתקה הזאת החלה כשחברת 3M פנתה אלינו עם סדרה חדשה של מדבקות לתנאי חוץ, המתאימות להדבקה על כל טקסטורה. ניצלנו את ההזדמנות ובשיתוף עם נמל יפו יצרנו תערוכה שלא רק מוצגת בנמל אלא גם עוסקת בתכנים המתקיימים בו. כל העבודות הן דו-לשוניות (עברית וערבית) ועוסקות במפגש הטעון והמרתק בין שתי השפות ושני העמים". (מאיר סדן)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
15.3.11

הקולקטיב

התערוכה "הקיבוץ – אדריכלות ללא תקדים", שייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה ב-2010, מוצגת בימים אלה במשכן לאמנות עין חרוד, ועוסקת בערכים אדריכליים בקונטקסט החברתי והתרבותי של צורת ההתיישבות הישראלית ביותר.

החלום של שוויון, עזרה הדדית ושותפות של רכוש וקרקע משתקף בביטוי אדריכלי וסביבתי שאין שני לו

הקיבוץ בתחילת דרכו תפקד כמרחב אחד המכיל את כל החללים הנדרשים לחיים, כגון חקלאות, תעשייה, תרבות וחינוך, ללא בעלויות פרטיות על הקרקעות. האתגר העיקרי של אדריכלי הקיבוצים היה להתמודד עם מערכות יחסים פנים-קיבוציות ועם יחס לנוף ולסביבה – בעיקר בדמותם של מבני ציבור מרכזיים, יחידות מגורים צנועות ומבנים יצרניים. בשנים האחרונות הקיבוצים עוברים מתיחת פנים, וכדי לשרוד הם משנים את פניהם ועוברים מתפיסה כלכלית שוויונית של "עבוד כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך", לעקרונות של פרנסה על פי כללי השוק החופשי. להפרטה דרגות שונות. בחלק מהקיבוצים עדיין קיים בסיס של סבסוד ובסיס חברתי, ואילו חלק מהקיבוצים מאבדים לחלוטין את אופיים השיתופי ועוברים הפרטה מלאה. מקובל לחשוב שהמודל הניסיוני הראשוני של הקיבוץ מיצה את עצמו.

התערוכה עוסקת בשאלה כיצד אפשר ליצור מודל משופר של קיבוץ עכשווי, שיהווה תחליף לתפיסות המגורים הפרווריות

המקדשות את כלי הרכב ואת ריכוזיות הפונקציות, ולהפחתת השירותים שהאזרחים מקבלים מהמדינה. התערוכה היא תערוכה אקטיווית, והיא מציגה העתקים של מסמכים אדריכליים וצילומי מבנים ואווירה בקיבוצים שונים. מדובר בעשרות ואולי מאות העתקים של כל מסמך, וכל מבקר יכול לאסוף על פי בחירתו את המוצגים החביבים עליו. המבנים המוצגים בתערוכה תוכננו על ידי מיטב האדריכלים שעבדו בארץ, ובהם: אריה שרון, ריכרד קאופמן, יעקב רכטר, רוברט בנט, שמואל מסטצ'קין ושמואל ביקלס, שגם תיכנן את המוזאון בעין חרוד. עד 30.3 (נדב שחורי)

תגובות

  • 01

    אהבתי את רעיון החלוקה והאיסוף של העותקים על-ידי המבקרים המשוטטים בתערוכה. מזכיר קונספט דומה שהיה לפני יותר מעשור בביתן הלנה רובינשטיין בתערוכה של צ'ארלס וריי איימס (שם הגדילו ועשו ואף חילקו אוגדן לחומרים שאספת)

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
20.2.11

יוצאים חמשוש

ביתי הוא מבצרי, זו התחושה שמנסה להעביר המעצב הישראלי עזרי טרזי בתערוכתו הנוכחית "קל"ב". את ההשראה לעיצוב המוצרים הביתיים הוא לוקח מהשפה הצבאית. "בתקופה שהביטחון והמיגון שהבית יכול וצריך להעניק נתונים בספק, וכשהעורף הופך לחזית", טוענת האוצרת עינת בנבנישתי, "הבית של טרזי הופך למעשה לאזור צבאי סגור".

טרזי מציע סביבה ביתית המבוססת על שפה צבאית, כפי שהיה נהוג בהוויה הישראלית שלאחר המלחמות הגדולות

תקופה שבה ציוד צבאי כמו קליעים היו למאפרות ותרמילי פגזים היו לאגרטלים. טרזי מצטט מחומרים צבאיים מוכרים ויוצר מוצרים דוגמת ספרייה מארגזי תחמושת שנותרו ממבצע עופרת יצוקה, ספה גדולה עשויה מסוללת ביצורים משקי חול (עבודה שמזכירה את הכורסה של גאיטנו פשה), או מנורה תלויה בהשראת גלגלי משאיות צבאיות. התערוכה, יותר משהיא אקטואלית, היא מחברת בין מציאות לחלום ובין עבר להווה.

גלריה פרדיגמה, אחד העם 60, תל אביב. עד 18.3 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.
27.1.11

אם לא תאכל יבוא אוצר!

העיסוק באוכל הפך לטרנד רב-תחומי, שהגיע לשיאו בתוכנית הטלוויזיה מאסטרשף. על אותו גל אופנתי מוצגת כעת תערוכה מקיפה – "משחקים באוכל", במשכן לאמנות מאירוב בחולון. התערוכה דנה בפן העיצובי של האוכל ומגלה את

הפוטנציאל הגלום באוכל כחומר גלם שאפשר ליצור ממנו מוצרים, תכשיטים, טקסטורות אדריכליות ומחאה חברתית

עד שקשה לזכור מה המקור ומה הייעוד האמיתי והבסיסי של המזון. היוצרים (רובם מעצבים צעירים) בוחנים את גבולות החומר ועד כמה רחוק אפשר ללכת עם המושג אוכל ועם היחסים שבין הכלי לתכולתו: בין העבודות המעניינות ניתן לציין את הכלים העשויים קליפות פרי הדר מיובשות של אורי זוננשיין, שנעשו כפרויקט גמר בבצלאל ועדיין יש בהם רעננות; התכשיטים מירקות ופירות של יעל פרידמן ממשיכים את השפה העיצובית שהנחילה המעצבת אסתי קנובל, שעוסקת בחומרים פשוטים ונמוכים בעיצוב תכשיטים בעלי אמירה קונספטואלית; באותה רוח אפשר לציין גם את רועי וספי ינאי, שיצר מוצרים מחצילים; ותצלומי המזון האדריכליים של נעמי אנילוביץ משחקים בטקסטורות וצבע שמעניקים לפירות והירקות רוח הומוריסטית. אוצרת: מאיה דבש.
אף שחלק מהמוצגים צפויים, התערוכה מעוררת שאלות על תעשיית המזון המודרנית ועל הטרנדיות הבלתי נסבלת של העיסוק במוצרי יסוד קיומיים.

המשכן לאמנות מאירוב, חולון, עד 5.3 (אריה ברקוביץ)

תגובות

  • אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

עקבו אחרינו