תערוכת מכירה של יצירות אמנות עבור פרויקט "נשים ועבודה". שבת, 10.1, 22:00-10:00. מנשר, דוד חכמי 18, תל אביב

תערוכה בהשתתפות מיכל פרגו, גליה ארמלנד, אולה ברנר ועוד. אוצר: ערן ארליך. גלריית החווה, חולון. עד 7.1.2012

במוזאון העיצוב חולון נפתחה לא מכבר התערוכה Decode, שיובאה לכאן בשיתוף פעולה עם מוזאון ויקטוריה ואלברט, לונדון. לצד מציגים בינלאומיים – כולל נערי הפוסטר הדיגיטליים ג'ושוע דייויס וארון קובלין המבריק – מציגים גם יוצרים מקומיים כמו מושון זר אביב ("יודעים להקשיב"), אמנון דקל ודוד אופ (Device <—> Interference), וכמה מחברי המעבדה לאינטראקציה מהמכון הטכנולוגי חולון ("קוביות"). היוזמה והכוונה ברוכות כמובן. ישראל, שמתהדרת בהיותה מעצמת הייטק עולמית, תמיד מעט מפגרת דווקא כשמגיעים לתחום האמנות הדיגיטלית. אנחנו אוהבים להיות דיגיטליים, אבל את האמנות שלנו אנחנו עדיין מעדיפים במוזאונים על קנווסים ופדסטלים. על כן קשה להתנתק מהתחושה שגם התערוכה עדיין מגיעה בגישה מעט מיושנת לאמנות דיגיטלית. עם זאת, מנעד העבודות רחב, ונע בין הבשל והמעניין למוצלח פחות.

שווה לציין לטובה את Snow Mirror של האמן הישראלי שפועל בניו יורק דניאל רוזין: על מסך שבראשו מצלמת וידאו מוקרנים פתיתי שלג. הפתיתים נערמים באיטיות על קווים המגיעים מהמצלמה, ויוצרים מראה של העומד מולה

העבודות שלך כמעט תמיד עוסקות במראות. למה זה? שאלה טובה. כשיש תוכן מסוים, אנשים תמיד עוסקים בעיקר בו, מנסים לפענח אותו ולהתייחס אליו. כשתוכן העבודה הוא מראָה, הוא בעצם שקוף ואין מה להתייחס אליו, והשאר הוא שמקבל את תשומת הלב. פעמים רבות אנשים מתרכזים בשאלה איך הם שולטים במחשב או במכונה, כשבעצם הם לא שמים לב איך המכונה משנה את הדרך שבה הם עצמם פועלים. זה חלק ממה שמעניין אותי באינטראקציה. בעבודה הזאת ספציפית אנשים נדרשים לנוע באיטיות או להיות קפואים על מנת שהעבודה תקלוט אותם ופתיתי השלג יצטברו סביבם. "מעניין אותי לבדוק מה המינימום הדרוש כדי ליצור דימוי מזוהה. כאן תמיד ישנן רק מאה אלף נקודות לבנות שמרכיבות את הדימוי, מורכב ככל שיהיה. זה דומה לצייר שצריך לצייר בכמות מוגבלת של דיו".
עבודה משמחת נוספת היא פרויקט "קוביות" של אנשי המעבדה לאינטראקציה (ערן גל אור, מיכל רינות, שחר גייגר, לוקה אור), המציגים כ-20 קוביות פלסטיק שקופות שאפשר לראות את רכיביהן. בראש כל קובייה הוראה כתובה מרמזת על אופייה. כך למשל הקובייה knock תחזור במדויק על הנקישות שתקבל בעזרת פטיש פנימי קטן.

פרויקט "קוביות" נדמה פרימיטיווי במובן המקסים של המילה. הוא משחקי, ומזמין את הצופה לחוות אותו באופן ראשוני, כשברור שמטרתו היא תענוג וגילוי

עם כל הרצון הטוב, נדמה שאוצרי התערוכה התלהבו כילדים מהחידוש והקדמה לכאורה, ולא תמיד שאלו שאלות באותה רמת ביקורתיות שהיו נוקטים מול אמנות במדיות ותיקות יותר. הרבה מההסברים על שלטי התערוכה נראו כרמיקס כמעט רנדומלי של מילים מהעולם הדיגיטלי, ולא תמיד הצטרפו לכדי משפט קוהרנטי שתורם משהו לצופה בעבודה כזו או אחרת. עם זאת, מומלץ בהחלט להגיע לתערוכה (בעיקר עם הילדים), להתרגש מחלק מהעבודות, ולבחון את השאלה מדוע היא אינה באמת מוצלחת כפי שהיה ראוי לה שתהיה.
Decode: Digital Design Sensations, אוצרים: לואיז שאנון, שיין וולטר. מוזאון העיצוב בחולון, עד 10.3.2012

לתערוכה הזאת אפשר להיכנס רק עם בלון חמצן

הצלם האוסטרי Andreas Franke צלל 30 מ' מתחת למים אל הספינה הטרופה "ונדרברג", ועלה עם רעיון לסדרת צילומים שתשלב בין הסוריאליזם של מטה לבין היומיום של מעלה. הוא שב לסטודיו שלו בווינה, וצילם דוגמנים כשהם שקועים בסיטואציות שגרתיות: פועל סועד, אישה תולה כביסה, שלוש נשים במכון כושר, ילדים שמנסים לחבל במכונת ממתקים, נער שצופה בטלוויזיה, וכדומה. 12 מהתמונות הללו "הוצבו" באמצעים דיגיטליים על רקע הצילומים מהספינה הטבועה, והפכו לדימויים מוכרים ובו בזמן עוכרי שלווה, שמעוררים בצופה תחושה של הימצאות בחלום מסתורי.

התוצאה היא אחת מתערוכות הצילום המקוריות שבנמצא, לא רק בתוכן, אלא גם במיקום: Vandenberg, Life Below the Surface מוצגת על סיפונה של הספינה ההיסטורית "ונדנברג", שהוטבעה ב-2009 מול חופי קי וסט, פלורידה

הספינה, כמעט 160 מ' אורכה, נחה לה בעומק של למעלה מ-30 מ' מתחת למים, והיא השונית המלאכותית השנייה בגודלה בעולם. כדי להגן על היצירות מפני המים הן נעטפו בפרספקס, מוסגרו במתכת, נאטמו בסיליקון, ונתלו על קירות הספינה באמצעות מגנטים.
הספינה, אומר פרנקה, היא "במה מושלמת למיסטיקה תת-ימית. צילום תת-ימי הוא דבר מיוחד מאוד. החדות הוויזואלית נעלמת במהירות, ממש כמו בערפל. טווח התפיסה שלנו מוגבל, האופק מתמזג במהרה עם האור המתפזר. אין דברים כאלה על היבשה".
פרנקה האוסטרי הוא מצלמי הפרסום המוערכים בעולם, וגם כשצילומיו מיועדים לשימוש מסחרי, הם מאופיינים בטשטוש הגבולות בין בדיון למציאות, ותמיד מתוכננים לפרטי פרטים. "אני מנסה לבנות עולמות בדיוניים, שרחוקים מאוד מהמודעות הרדודות שמקובלות בעולם הפרסום", הוא מעיד על עצמו.
כמו פרנקה (וז'ול ורן לפניו), גם אותנו מרתק הפער בין העולם הבהיר ואפוף החמצן שאנחנו כבולים אליו כאן, למעלה, לבין זה האפל והלא מפוענח שמתחת למים, אבל בשל הידרופוביה קלה, קרוב לוודאי שנסתפק רק בצלילה לאתר התערוכה. לצוללנים מביניכם, התערוכה, שהוצגה במקום במשך ארבעה חודשים, תיפתח שוב באביב הקרוב.

תערוכה המבקשת לבחון את מאפייני השפה האמנותית של יוצרות בנות זמננו. משתתפות: דגנית ברסט, נועה צדקה, עפרה צימבליסטה ועוד. אוצר: אמיר נוה. 15-16.12, סמילנסקי 31, באר שבע

תערוכה למעצבת הקרמיקה עירית אבא. אוצרת: שרי פארן. גלריה פריסקופ, 17.11–17.12

תערוכת בוגרי בתי הספר הגבוהים לצילום: בצלאל, המדרשה, קמרה אובסקורה, ויצו חיפה ועוד. המוזאון הפתוח לצילום, גן התעשייה תל חי. הפתיחה: שישי, 25.11

תערוכה לאהוד אורן בגלריה ברוורמן. אוצר: גיורא אהרוני. השרון 12ב', תל אביב. הפתיחה: 17.11, עד 22.12

הביוספרות של Tomas Saraceno בוחנות מחדש את האופן שבו בנויה, מתפקדת ופועלת קהילה

התערוכה Cloud Cities במוזאון המבורגר באנהוף בברלין, מבקשת לאתגר את התפיסות שלנו בנושאי אורבניות, גבולות, זהות ומבנים חברתיים וכלכליים.
סאראסנו למד אדריכלות ואמנות בבואנוס איירס ובפרנקפורט (שם ממוקם הסטודיו שלו), והוא עוסק כבר למעלה מעשור בחלופות אוטופיות לסביבת מגורים אנושית, כאלה המבוססות על חזון הנדסי עתידני מבית מדרשו של התאורטיקן האמריקני ריצ'רד באקמינסטר פולר, ואשר מעניקות לו מימוש תלת-ממדי ובר-מישוש.

"כמו היבשות שנסחפו בראשית ימי העולם, הערים החדשות תתמקמנה באוויר, על מנת למצוא את מקומן ביקום…"

"המבנה הזה מסוגל לייצר חוקיות אלסטית ודינמית יותר של גבולות (פוליטיים, גאוגרפיים וכו') וליצור חלל – אמיתי או וירטואלי – חדש", ממשיך סאראסנו, בהתייחסו לבלוני הפלסטיק אדירי-הממדים, התלויים באוויר, מוחזקים על ידי רשת סבוכה ומורכבת של חבלים ומדמים בועות סבון אווריריות המחוברות זו לזו, לפותות בבטחה אל הקרקע באמצעות כבלים דמויי קורי עכביש.

מקורות ההשראה של סאראסנו מדלגים בין הנדסה, סוציולוגיה, פיזיקה, אווירונאוטיקה, גאומטריה ואפילו חקלאות וביולוגיה. המבקרים מוזמנים לא רק להתבונן בעבודות, כי אם לקחת חלק פעיל בבנייה ובתפעול שלהן.
באי התערוכה מוזמנים לגעת בעבודות ולפסוע עליהן בחופשיות, לחוות את הריחוף על פני משטחי הפלסטיק השקופים ולהשתרע בתוך הבלונים גדולי הממדים, כאילו היו בכלי רכב שמשייט לו בחלל באין מפריע.

לא רק היצירות, גם כותרת התערוכה טומנת בחובה רשת שלמה של אסוציאציות: הערים והגנים התלויים של סאראצ'נו מעוררים תחושה שאם רק ישוחררו מכבליהם, ישנו ברגע את צורתם ויתמזגו יחדיו לכדי גופים גדולים יותר, קהילות מגוונות יותר וסביבות מחיה עשירות יותר.

סאראסנו, שפעיל מאז 1998, הציג בגלריות ובתערוכות ברחבי העולם: מארה"ב ובריטניה, דרך איטליה, הולנד וספרד וכלה ביפן וברזיל.

התערוכה מוצגת עד 15.1.12 בגלריה המבורגר באנהוף בברלין.

תערוכת עבודות קיר במוזאון ינקו-דאדא, עין הוד. בין המציגים: אריה ברקוביץ, עידו מרקוס, איילת כרמי ועוד. הפתיחה: 12.11