"אנחנו אוהבים אתגרים הקשורים בחלל, לכן חיפשנו מקום שנוכל ליישם בו את התפיסות שהנחו אותנו גם באמנות שלנו", אומרים צמד האמנים  Michael Elmgreen ו-Ingar Dragset, שכבר הציגו בגלריות מניו יורק ועד לטוקיו. "לכן כשראינו מודעה למכירת תחנת שאיבת מים ישנה בפרוור הברלינאי נויקלן, נדלקנו".
תחנת השאיבה לשעבר, המוקפת בעצי ערמון בוגרים ומאוגפת בבנייני דירות, עמדה ריקה מתחילת שנות ה-90 משום שאף אחד לא ידע מה לעשות עם אולם גדול כזה, התקוע באמצע אזור מגורים.
"כמעט טוב מכדי להיות אמיתי", אומר דרגסט, "בעיקר בהתחשב במחיר, שהיה נמוך באופן מגוחך ביחס לכל בירה אירופית אחרת". יחד עם שני אדריכלים צעירים (Nils Wenk ו-Jan Wiese) החלו בעבודת השיפוצים, שארכה כשנה. לשיפוצים הם ניגשו כמו לפרויקט אמנות, מאלתרים בחלל ומעלים רעיונות חכמים לשימוש במאפיינים השונים של הבניין הישן. כך למשל ארבעת פתחי המאווררים הפכו לקמין, לשולחן, למיטת אורחים ולאמבטיה. אין בבניין עומס: רק קירות לבנים, אור שחודר דרך חלונות ענק, עצים שמתנועעים בשקט בחוץ, ורצפה שנדמית כמשתרעת על פני דונמים.
הבניין משמש כעת גם למגורים וגם כסטודיו בעל אופי תעשייתי. ככל שמתקדמים פנימה – כך לובש החלל אופי פרטי יותר, כשהחלק האחורי מתהדר בחמישה מפלסים, הכוללים שני אזורים פרטיים לאמנים, מטבח, ארבע אמבטיות וחדר מגורים בעליית הגג, עם חלון גג הנפתח בלחיצת כפתור.
הגבולות בין חלל העבודה והמגורים מטושטשים, כמו גם בין המרחב החשוף והאינטימי, ומאפשרים לזגזג על פי מצב הרוח.

כתבת המקור: כאן